ערר 56 21 אייס קפיטל

1

בס"ד

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר 56/21

שליד עיריית פתח - תקוה יו"ר הועדה - עו"ד קלרה שמורק

חבריי הועדה - דודו בריק

אשר מייבסקי

העוררת: אייס קפיטל

ע"י ב"כ עוה"ד ליאור ידעי

- נגד -

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית פ"ת

ע"י ב"כ עוה"ד אריאל ליבר

החלטה

1. כללי

הערר עניינו בדחיית השגה, אשר הוגשה ע"י העוררת על חיובה בארנונה בגין נכס שמספרו

בספרי העירייה 14000300011 ,14000300032, 14000300063 (להלןהנכס" ) המצוי בפתח

תקוה, ע"ש העוררת.

2. טענות העוררת:

א. ערר זה נסוב סביב חיוב העוררת בשומת ארנונה על סיווג של נכס מסחרי, קרקע תפוסה

וסככה.

ב. העוררת ציינה בהשגתה כי כל הפניות מטעמה, לקבל את התשריטים לפיהם חיובו את

העוררת, לא נענו. כל זאת בניגוד לכלל בדיני מיסים, לפיו על הרשות המנהלית לגלות לנישום

את מלוא הנתונים ליצירת השומה.

ג. במקום מופעל מוסך אוטו דיפו. לכן יש לפצל את החיוב לשטח המוסך ולשטח המחסן הצמוד

אליו.

ד. קיימות 2 גלריות נפרדות לחלוטין לאחסנה, את שטח הגלריות יש לחייב ב 50% מהשטח

כקבוע בצו.

ה. גלריה נוספת הינה ללא מתקן עליה קבוע. לכן, לא מדובר בגלריה והיא פטורה מחיוב.

לחילופין, אם יקבע שהיא ברת חיוב, אזי יש לחייבה לכל היותר ב50% משטחה

ו. על פי צו המיסים יש פטור לשטח הקרקע כפול 2 משטח תכסית קומת הקרקע ומאחר ושטח

תכסית קומת הקרקע הינו 1400 מ"ר הרי לא ברור מדוע חויב קרקע כלשהי במתחם הרי הוא

פטור לחלוטין.

ז. הכלל הוא כי הוראת מס תתפרש באופן המקל על הנישום.

2

3. טענות המשיב

המשיב דחה את טענות העוררת על הסף וקבע כי החיוב של עוררת נעשה כדין, מן הנימוקים

כדלהלן:

א. טענה מקדמית לדחייה על הסף, בשל איחור בהגשת הערר. העוררת הגישה את הערר באיחור

ניכר מהמועד הקבוע בחוק, ללא כל נימוק ראוי.

ב. טענה מקדמית לחוסר סמכות- העוררת טוענת טענות בדבר "מנהל לא תקין" וכן "המשיב

בחר שלא לצרף לתשובתו את המסמכים "דינן של טענות אלה להידחות, מחוסר סמכות

עניינית.

ג. המדידות אותן צירפה העוררת מציגות תמונה של חיוב בחסר ולא ביתר.

ד. המדידות שצירפה העוררת, לא מציגות את כלל שטח החנות וכן נוספו שני קונטיינרים שבגינן

לא חויבה העוררת. שטחו הטכני של הגג לא מצוין במדידה שצורפה, העוררת לא חוייבה עבור

שטח הקרקע התפוסה הצמודה לשטח התיקונים של "אוטו דיפו", אלא רק עבור חלקה

היחסי בשטח החניות. בדף הגלריות במדידות, העוררת מצוין מחסן בגודל 198 מ"ר שאינו

גלריה. והעוררת טענה שהוא גלריה ולא מחסן.

ה. הפסיקה קובעת כי, סיווג הנכס יהיה בהתאם לשימוש בבחינת "הטפל הולך אחר העיקר"

שכן הפעילות אשר מתבצעת בשטחים אלה נועדה לשרת את העוררת בפעילות הנכס העיקרי

כ"חנות" ולמעשה מדובר בשטחים נלווים המהווים חלק בלתי נפרד מהשימוש העיקרי אשר

התבצע בנכס.

ו. לעניין הגלריות, המדידה אינה מציגה באופן נכון את גודל הגלריות. הגלריה לא נועדה

לאחסנה. הגלריה מהווה חלק מהחנות. טענת העוררת לפיה, גלריה אשר אין לה גישה קבועה

אינה חייבת בתשלום ארנונה, אין לה בסיס חוקי.

ז. לעניין זיכוי שטח התכסית - העוררת לא הציגה מדידות רלוונטיות המודדות את כלל שטחי

העוררת. על כן דין הטענה להידחות.

4. דיון:

א. ביום 13/10/21 התקיים דיון בפני ועדת העררהצדדים חזרו על טענותיהם. העוררת הציגה

מסמך לפיו הערר נשלח בזמן, אולם המשיב לא הגיע לדואר לקבל את הערר. הטענה

המקדמית בגין איחור בהגשת הערר נדחתה. הצדדים הסכימו כי יתקיים סיור בנכס בנוכחות

הצדדים ובאי כוחם.

5. סיור

ב. ביום 17/10/21 התקיים סיור בנכס בנוכחות הצדדים ובאי כוחם הועדה קבעה כי הצדדים

יגישו סיכומים.

6. ההכרעה:

השאלות העיקריות שבמחלוקת הינן:

האם נכס העוררת הינו נכס רב תכליתי ולכן יש לפצל את שטח המוסך והמחסן בסיווג

"מלאכה" לרבות - "מוסכים". נבחן מה הסיווג המתאים לגלריות והאם לחניון פטור כפל

תכסית.

3

7. סיווגשטח המוסך

א. נכס מסווג על פי מבחן השימוש בנכס. מבחן זה מקבל עדיפות עליונה בבואנו לקבוע את סיווג

הנכס. תקנה 1 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה ברשויות המקומיותתשס"ז - 2007

קובעת בסעיף ההגדרות, כדלקמן:

"סיווג נכס" - קביעת סוג הנכס בהתאם לשימוש שנעשה

סעיף 8א לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992

מציין כדלקמן

ארנונה כללית

8. (א מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית, על הנכסים

שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם

לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס.

(הדגשה לא במקור - הועדה)

ב. העוררת טוענת כי, הסיווג הרלוונטי למוסך ולמחסן הינו "בית מלאכה". סעיף 3.4 מגדיר מהו

מבנה תעשייה, לרבות בית מלאכה ומוסכים כדלקמן:

3.4 תעשייה- לרבות מפעלי בניה, בתי מלאכה, בתי ייצור ,בתי תעשייה,

בתי חרושת, מחצבות, בתי תוכנה ,ממגורות, מחסני ערובה, סילואות ומכלי

אחסון.

3.4.1 מבני תעשייה, מלאכה, מוסכים ובתי תוכנה.

3.4.1.1. כללי

פעילות יצורית שעפ"י מהותה, המבחן העיקרי הוא המבחן של יצירת יש

מוחשי אחד מיש מוחשי אחר. מבחן נוסף הוא המבחן הכלכלי שמשמעותו

היא עשייה בטובין או בכל חומר אחר שיש בה תועלת כלכלית ומשביח את

ערכם של הטובין, אף אם אין היא כוללת שינוי בצורה או מעלה את הערך

של אותו חומר, וכי הפעילות נמשכת אל מרכז הכובד של יצור ולא מתן

שירותים , ובהתקיים פעולות ייצור של כמות, מהירות וסטנדרטיזציה (אין

די בשימוש בשיטת עבודה מתוחכמות ובהעסקת עובדים)

3.4.1.2 הגדרה

בנין שבו מבוצעות עבודות ייצור באמצעות מכונות, לרבות תעשיות

מתקדמות ותעשיות עתירות ידע, בתי תוכנה, או מלאכה באמצעות כלי

עבודה או מכונות, כגון: צורפות, קונדיטוריות, מסגריות, חרטות, מוסכים,

תחנות סיכה ,נגריות, עבודות זגגות, עבודות אלומיניום וכו'

החיוב לבנייני תעשייה ובתי מלאכה יהיה אחיד מבלי לקחת בחשבון את

החומרים מהם הוא בנוי.

3.4.1.3 חישוב שטח המבנה

לצורך חיוב כמבנה תעשייה יילקח בחשבון כל שטח המבנה בכל הקומות

כולל 50 מ“ר ראשונים משטח המשרדים וחדרי המתנה.

4

ג. על מנת לסווג את הנכס בסיווג הראוי, הוועדה עיינה בנספחים שצורפו לערר בחומרי הראיות

ובסיכומי הצדדים.

ד. הועדה בחנה מה הגדרת המושג "מוסך" בצו הארנונה כדלקמן:

3.4.1.6 מוסך

כל שירותי טיפול ברכב לרבות פחחות רכב, צביעת רכב, חשמלאות, סיכה,

או רחיצת רכב וכו.'

ה. נראה כי העוררת לא עומדת בהגדרת המושג "מוסך" לפי צו הארנונה. העוררת לא נותנת

שירותי טיפול ברכב ולא נותנת שירותים לרבות: פחחות רכב, צביעת רכב, חשמלאות, סיכה או

רחיצת רכב.

המוסך מיועד להתקנת מוצרים שנרכשו בחנות בלבד! טענת העוררת לפיה החלפת מצברים

אינה קשורה כלל וכלל לרכישת ציוד מהחנות, לא עומדת במבחן המציאות שכן עובדי החנות

מבהירים באופן חד משמעי, ששירות החלפת מצברים ניתן רק ללקוחות הרוכשים מצברים

בחנות. אומנם, שירות תיקון התקרים ניתן לא רק ללקוחות שרכשו מוצרים בחנות אולם,

נראה לועדה כי תיקון התקרים, הינו שולי מאוד למטרה העיקרית וחד משמעית של המוסך-

מתן שירות ללקוחות החנות בלבד.

ו. הפסיקה קובעת כי יש לחייב את כל השטחים המוחזקים ע"י מחזיק אחד על פי הסיווג העיקרי

- הלכת "הטפל הולך אחר העיקר". המחלוקת הינה, האם ניתן לסטות מן הכלל לפיו "טפל

הולך אחר העיקר" ולראות את הנכס כ 2 חלקים נפרדים, אשר באחד מהם נעשה שימוששל

מוסך, ובחלק השני נעשה שימוש מסחרי של עסק – חנות.

ז. הועדה מצאה כי, פעולתה העיקרית של העוררת בנכס, הינה חנות. אין מדובר במקום שעיקר

הפעילות בו היא מוסך. לכן, על פי הלכת הטפל הולך אחרי העיקר נראה כי יש לחייבה

כ"חנות".

ח. בבג"צ 345/78 ירדניה חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו פ"ד לג' (1 )113 [28.12.1978]

ולפיו גם מחסן של בנק, אף שהוא נמצא בבניין נפרד יסווג כבנק וזאת מאחר והמחסן טפל

לפעילות העיקרית.

ט. בבר"ם 9205/05 מנהל הארנונה– עיריית טבריה נ' היפר שוק 1991 בע"מ, תק-על 2006(4 ,)

1520 ע"מ1523 קבע בית המשפט העליון, כיקיימים שני מבחנים אשר אינם מהווים רשימה

סגורה:

"סיווג המחסן בחנות הסופרמרקט של המשיב תחת הסיווג של "רשתות

שיווק" ולא בסיווג נפרד של "מחסנים" מתיישב גם עם פסיקתו של בית

משפט זה בעניין פיצול הסיווג של נכס לצרכי ארנונה. בפסיקתנו נקבע בעבר

הכלל כי במתקן רב תכליתי, שניתן להפריד בין חלקיו השונים, ייעשה סיווג

הנכס לצרכי ארנונה לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד (ראו, בג"ץ

764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קריית אתא, פ"ד מו 1 )

793 ,816). בפסיקה מאוחרת יותר אימץ בית משפט זה את המבחנים

שנקבעו בפסיקת בתי המשפט המחוזיים להכרעה בשאלה מתי תסווגנה

יחידות שטח סמוכות תחת סיווגים נפרדים ומתי תסווגנה תחת סיווג אחד,

על אף שבכל יחידת שטח מתנהלת פעילות אחרת. לעניין זה אומצו שני

מבחנים, שאינם מהווים רשימה סגורה. המבחן האחד הוא בחינת קיומה

של זיקה בין היחידות השונות, שאם היא קיימת אז יש לראות במתקן הרב

התכליתי נכס אחד לצרכי סיווג הארנונה. המבחן האחר שאומץ הוא האם

5

השימוש בחלק ספציפי של הנכס הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס

ולמימוש תכליתו"

נבחן את הנכס על יסוד שני מבחני העזר שנקבעו בפסיקה: המבחן הראשון הינו מבחן הזיקה.

על יסוד מבחן הזיקה, מדובר בנכס אחד הנמצא במבנה אחד. קיימת זיקה משמעותית בין

העסק ה"חנות" לבין המוסך. נראה כי קיימת זיקה פיזית ומהותית ביניהם.

המבחן השני הינו, הכרחיות הנכס למהות הארגון. בענייננו, השתכנעה הוועדה כי המוסך

מטבעו, משרת את העסק לממכר מוצרים לרכב והינו הכרחי למהות הארגון העיקרי ולמימוש

תכליתו של העסק למוצרים לרכב.

שטח המוסך, הינו חלק בלתי נפרד מהחנות והפעילויות בחנות ובמוסך, הינן משולבות וקיימת

זיקה בין המוסך, לתכלית החנות. קרי, השימוש בשטח המוסך הינו הכרחי למהות החנות

ולמימוש תכליתה.

י. מבחן השימוש בחלק הספציפי- השימוש הספציפי שעושה העוררת במוסך, הינו רק לשימוש

העיקרי שעושה בשטח החנות והיא הכרחית לפעילות החנות.

כפי שמצוין בדוח ביקור בנכס מיום 17/10/21:

נכנסים לאזור השירות דרך חנות אייס. מגיעים למתחם המוכר מוצרים

לרכב ובהמשך קיימת יציאה לכיוון מתחם אשר נותן שירות לרכב. קיימת

כניסה נפרדת אחורית לנכס. בנכס קיימת פנצ׳ריה, הנכס מכיל צמיגים.

וכלי רכב שמקבלים שירות.

ב"כ המשיב: "האם אפשר לשלם בקופה של אוטו דיפו על דברים של

אייס?"

מנהל העותרת: "כן ,בקופה של אוטו דיפו אפשר לשלם עבור מוצרים של

אייס ובקופה של אייס אפשר לשלם עבור מוצרים של אוטו דיפו. משלמים

עבור המוצר ואז מביאים את הרכב מאחורה לעמדת ההתקנה"

בהתאם לממצאי הסיור נמצא כי, אין הפרדה בין מתחם אוטו דיפו לשאר החנות. המעברים

הינם אותם מעברים ומדובר, הלכה למעשה, במחלקה נוספת בחנות.

יא. גם מדברי מנהלת העוררת עולה כי, לא קיימת הפרדה בין קופת אוטו דיפו לקופות אייס וכי

עבור מוצרים המותקנים ברכב, ניתן לשלם בקופת אוטו דיפו או/ו אייס.

הועדה מסכימה עם דברי ב"כ המשיב בסיור, דברים אשר לא נסתרו, המתארים בצורה ברורה

את אופי ומהות החנות:

ב"כ המשיב: "החנות היא בעצם חנות אחת, שבתוכה יש שירות נוסף של

שירות צמיגים.

החנות יכולה לתת לך שירות של התקנת צמיגים או התקנת מצברים והיא

יכולה שלא. אפשר לקנות דברים באייס ולשלם בקופה של אוטו דיפו למרות

שאייס מעדיפים שלא באופן כללי זה כן קורה. פה מדובר בנכס אחד ולא

חלקים נפרדים גם לרכב וגם לבית הכל במקום אחד. והמנהל הוא מנהל

אחד."

נראה כי החנות לא יכולה להתקיים באופן עצמאי, כשאין מוסך להתקנת ציוד לצידה. החנות

מספקת ומוכרת את המוצרים לרכב, המוסך מתקין את המוצרים. המוסך לא מתקין מוצרים

6

שנרכשו בחנויות אחרות. דהיינו, המוסך נותן שירות למי שרכש מוצרים מהחנות בלבד ולא למי

שרכש בחנות אחרת.

מכל מקום, לא ניתן לראות במבנה העסק החנות, שהוא מבנה הומוגני בעיקרו המשרת תכלית

מרכזית אחת, מתקן "רב תכליתי".

יב. בברע"א 11304/03 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' עירית חיפה (פורסם בנבו). חוזר בית

המשפט על יישום המבחנים האמורים, למרות שלא דובר ביחידות סמוכות מבחינה פיזית:

"נראה כי ניתן ליישם מבחנים אלו אף בענייננו, אף שאין מדובר ביחידות

סמוכות מבחינה פיזית. עם זאת, אני סבורה כי מדובר ביחידות סמוכות

מבחינה מהותית. נראה כי נכסה של המבקשת לא שימש כמחסן ותו לא

לחפצים שאינם הכרחיים דווקא לניהולה של חברת כרטיסי אשראי, אלא

מדובר בנקודת חלוקת מתנות במסגרת מבצע לעידוד השימוש בכרטיסי

אשראי. לפיכך אני סבורה כי אין להפריד את מהותו של מבנה זה והשימוש

בו מהיחידה העיקרית שבה פועלת חברת כרטיסי האשראי"

יג. נראה כי, בענייננו מתקיים מבחן קיומה של זיקה בין תכליתה של יחידה אחת לתכליתה של

יחידה סמוכה. שכן, מדובר ביחידות סמוכות מבחינה פיזית ומהותית. הכניסה לעסק היא

אותה כניסה. למוסך קיימת כניסה נוספת, כניסת רכבים המגיעים להתקנת מוצרים שנרכשו

בחנות. אין הפרדה בין השימוש במוסך לחנות, אם קיימת הפרדה הינה הפרדה מלאכותית

מכיוון שברור כי מדובר בשימוש טפל – מוסך, ההולך אחר העיקר- שהוא עסק של חנות.

יד. טענת העוררת לפיה השימוש שנעשה במוסך לא הכרחי ולכן יש מקום לשקול פיצולו מן הסיווג

העיקרי, אינה מתקבלת ע"י הועדה שכן, לא ניתן להפריד בין החנות לבין השירות שניתן.

לדוגמא: לקוח שקונה צמיגים, לא ילך עם הצמיגים למוסך אחר להתקין אותם. אומנם תקרים

מתקנים בחנות, אולם זה שירות שניתן בעקבות מכירת הצמידים והוא אף שולי לעניין הדרישה

החד משמעית שלהם: שירותי המוסך ו/או ההתקנה הינם ללקוחות הרוכשים בחנות בלבד.

טו. מעיון בפסקי הדין, עולה כי, יש לסווג את כלל השטחים בנכס בהתאם להלכת הטפל הולך אחר

העיקר. על כן, סיווג שטח הנכס נשוא הערר אשר הוא חלק אינטגרלי, טפל ולא עיקרי, לפעילות

העיקרית שנעשית בנכס כחנות, וזאת בהתאם לסיווג העיקרי של הנכס. המוסך הינו חלק

מהמרכיב החיוני להפעלת החנות, והוא חלק בלתי נפרד מהפעילות העיקרית שמבצעת העוררת

בנכס, ולכן הם חושבו כשטחים טפלים לשטח הנכס העיקרי שהינו "חנות".

טז. העוררת מבססת טענותיה על פסק הדין ע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות

רשומה נ' עיריית ראשון לציון (פורסם בנבו 9.2.2003], יש לראות את הנכס

כ"מתקן רב-תכליתי" בעל שימושים מגוונים. אולם, נסיבות פסק הדין שונות מנסיבות הערר

שלפנינו, שכן, הערר דנן, מדובר על מוסך אשר הינו חלק אינטגרלי מהחנות הנותן שירותים

עבור לקוחות החנות בלבד. כאשר תכליתו, ייעודו והשימוש העיקרי במוסך הינו מתן שירותים

ללקוחות החנות בלבד.

יז. הועדה מאמצת את עמדת בית המשפט העליון בפס"ד עע"מ 803/15 עיריית פתח תקוה נ' קונטאל

אוטומציה ובקרה בע"מ (פורסם בנבו), שאין לפצל נכס בעל מהות אחת לנתחים קטנים, שכן:

"אין זה מעשי או סביר לדרוש מן הרשויות המקומיות לערוך מעקב בדבר

השימושים הנעשים בחלקים שונים של נכס שהינו הומוגני בעיקרו, בפרט

כאשר שימושים אלו עשויים להשתנות מעת לעת.. "

7

יח. לפיכך, הועדה דוחה את טענות העוררת. הסיווג שקבע המשיב הוא הסיווג הראוי למוסך

ולמחסן.

8. סיווג שטחהגלריות

א. פרק 3 לצו הארנונה מגדיר בסעיף 6 את המושגגלריה" כדלקמן:

הגדרת יציע ( גלריה)

מפלס המצוי בתוך חלל הקומה שמשתרע בחלקה העליון של קומה, כלומר

המרחק שבין תחתית רצפת הקומה ועד לראשית תקרתה המקורית, שמוקף

קירות בחלקו והיקף ריצפתו קטן מהיקף ריצפת הקומה, אינו כולל: את עובי

הרצפה, ועובי תקרת משנה (תקרת משנה: לצורך אקוסטיקה, קישוט או

צורך אחר המותקנת מתחת למפלסה/גובהה המקורי של התקר).

סעיף 3.2.8 לצו הארנונה קובע את החיוב של שטחי הגלריה כדלקמן

3.2.8 חיוב שטח יציע (גלריה

3.2.8.1 הגדרת יציע

נא, ראה פרק 3 כללים והגדרותלעיל.

3.2.8.2 יציע למשרד, למכירה

יציע המשמש למשרד או מכירת סחורות יחושב שטחו בשלמות

לתעריף לפי סוג החנות.

3.2.8.3 יציע לאחסנה

יציע המשמש לאחסנת סחורות בלבד וגובהו עולה על 1.70 מ' יחושב

50% משטחו לפי סוג החנות

יציע שגובהו פחות מ 1.70 מ' יחושב 25% משטחו

הועדה מקבלת את עמדת העוררת, לפיה שתי הגלריות עומדות בהגדרת ( יציע) גלריה. מביקור

הועדה בנכס עולה כי, הגלריות נמצאות בחלקה העליון של הקומה ובחלל הקומה. כפי שאף

עולה מהתמונות בפרוטוקול הסיור הגלריות מוקפות קירות והיקף ריצפתן קטן מהיקף ריצפת

הקומה כולה. הגלריה אף עומדת בהגדרת סעיף 3.2.8.3, הגלריה משמשת לאחסנת סחורות

העוררת בלבד וגובהן עולה על 1.70 מ

ב. בבר"מ 8562/15 עיריית נשר נ' מוסך התאומים בע"מ (פורסם בנבו 15.3.2016 ]התייחס בית

המשפט העליון להגדרת גלריות כפי שבאות לידי ביטוי בצווי הארנונה השונים:

"אכן, ישנם גלריות ויציעים שאינם אלא תחליף מדף להנחת דברים והם

אינם מגדילים את השטח הבנוי של הנכס. באשר לגלריות ויציעים מעין אלו

סביר, לכאורה, כי ייקבע שהם אינם מהווים חלק מהשטח הבנוי של הנכס

אם הדבר לא נקבע מפורשות בצווי הארנונה. על כן, העירייה אינה רשאית

לחייב בגינם בתשלום ארנונה. מנגד, גלריה או יציע היוצרים חדר נוסף בנכס

שבו נבנו לשימוש המחזיקים בו, דומה כי לא יכול להיות ספק שהם מהווים

חלק מהשטח הבנוי של הנכס שניתן לחייבו בארנונה. בתווך שבין גלריות

8

המשמשות כתחליף מדף וגלריות היוצרות חדר נוסף במבנה, קיימים מקרי

ביניים כדוגמת המקרה שנדון בענייננו בו מדובר על גלריה ששטחה כ- 50

מ"ר בקירוב המשמשת לאחסון אשר לגביה קיים ספק האם היא מגדילה

את שטחו של הנכס בו נבנתה. על מנת להתמודד עם חוסר הבהירות

המתעורר במקרים מעין אלו קבעו רשויות מקומיות אחרות קריטריונים

להכרעה בשאלה מה ייחשב לגלריה או יציע המגדילים את שטח הנכס בו

נבנו."

המשיב טען כי, ההגעה למחסנים נעשית ע"י גרם מדרגות קבוע, שלא ניתן להזיזה לכן אינו

מהווה גלריה. טענה זו אינה מתקבלת ע"י הועדה, שכן כפי שעולה מצו הארנונה של פתח תקוה

אין התייחסות בצו הארנונה לעניין גרם המדרגות, וגרם המדרגות אינו מהווה קריטריון

להגדרת גלריה בצו הארנונה.

ג. טענת העוררת לפיה שטח הגלריה אשר אין גרם מדרגות קבוע או מתקן עליה קבוע יחשב מדף

ולא יחוייב במס אינה מתקבלת ע"י הועדה, שכן הגלריה עומדת בהגדרת גלריה על פי צו

הארנונה.

מכל האמור עולה כי, הגלריות עומדות בהגדרת "גלריה" לפי צו הארנונה, ויש לחייב את 3

הגלריות בהתאם

9. סיווגשטח החניון

א. השאלה שבמחלוקת הינה האם שטח החניון שבחזקתה של העוררת אינו "חניון", אלא

"קרקע תפוסה" המשמשת לחניית מכוניות, ולכן יש לסווגה כ "קרקע תפוסה למכוניות".

סיווג כזה, לטענת העוררת, יוביל לביטול חיוב הארנונה של העוררת לאור הדרישה

להפחתת כפל תכסית.

ב. נבחן תחילה האם הקרקע מהווה חניון או קרקע תפוסה לרכבים. סעיף 2.11 וסעיף 3.11

לצוהארנונה של עיריית פתח תקוה מגדירים מה פירוש המושג: "חניונים" כדלקמן:

2.11 חניונים

"שטח מקורה או שאינו מקורה המשמש לחנית רכב מכל סוג שהוא

באופן זמני ומתחלף בלבד, (לרבות רכב כבד, משאיות, ונגררים מעל 10 טון

תמורת כל סוג תשלום יחויב בכל האזורים ובכל סוגי הבניינים לפי התעריף

לכל מ"ר לשנה, בכל העיר, למעט בנין שבבעלות תאגיד פרטי אשר השימוש

הנלווה ולחניה יחויב לפי תעריף קרקע תפוסה."

נכס העוררת אינו מקורה ומשמש לחניית רכבים. אולם, החניה בנכס העוררת הינה ללא

תשלום, ולכן הנכס אינו עומד בהגדרת המושג "חניונים" לפי סעיף 2.11.

להלן נבחן האם הנכס עומד בהגדרת סעיף 3.11 כדלקמן

3.11 חניונים

שטח מקורה או שאינו מקורה, אשר שימושו העיקרי הוא לחניון, לחנית כלי

רכב זמנית ומתחלפת בלבד, לרבות שטחי גישה ו/או חניית הרכב בשטחי

מעברים ו/או שטחים משותפים ו/או חנייה על רמפה ו/או חנייה בקומות

(על גבי מתקני הגבהה), תמורת כל סוג תשלום כלשהוא, יחויב לפי תעריף

חניון, לרבות שטחי חניה בכל קומה וקומה או/ו השטחים שבשימוש מתקני

9

הגבהה לחניה במקרה של חניון משותף יתחלק כל השטח בין כל

המחזיקים או/ו המשתמשים, לפי ההגדרה הנ"ל.

גם בהגדרה זו לא עומד נכס העוררת, שכן נכס העוררת משמש לחניית כלי רכב, ללא כל סוג

תשלום.

ג. נבחן האם נכס העוררת עומד בהגדרת קרקע תפוסה למכוניות. כפי שקובע סעיף 2.8.2 לצו

הארנונה. להלן נצטט:

2.8.2 קרקע תפוסה למכוניות

"קרקע תפוסה למכוניות או מקום המשמש לשהיית רכב מכל סוג שהוא (לרבות רכב כבד,

משאיות ונגררים עד 10 טון (שאינו בתשלום כלשהו והמוחזק בלי או יחד עם מבנה שאינו

משמש למגורים, או חצר למכירת מכוניות או חניית / שהיית רכב חופשית / חינם, או מקום

המשמש כחניון שבשימוש הבעלים, למעט שטח המבנה המוחזק ע"י חברה למכירת רכב,

תחויב בכל האזורים וסוגי הבניינים לפי תעריף של קרקע תפוסה." 24.75 (תעריף למ"ר₪)

בערר שלפנינו, הנכס מהווה קרקע שאינה מקורה המשמשת לשהיית מכוניות, ללא תשלום,

בשימוש הבעלים, המוחזקת יחד עם מבנה, שלא משמש למגורים. נראה כי נכס העוררת עומד

בהגדרת קרקע תפוסה למכוניות, שכן הנכס משמש לשהיית רכבים שאינו בתשלום כלשהו.

ד. הועדה מקבלת את טענת העוררת לפיה היא הינה "בעל הנכס" שכן העוררת עומדת בהגדרת

המושג "בעל" ומהווה בעלים של הנכס, שכן העוררת הציגה הסכם שכירות לפיו העוררת

שוכרת את הנכס לתקופה העולה על 3 שנים ועובדה זו לא נסתרה ע"י המשיב. מכאן, יש לחייב

את העוררת על פי החיוב של "קרקע תפוסה למכוניות".

ה. הועדה תבחן האם נכס העוררת זכאי להפחתת כפל תכסית . סעיף 3.8.4 הינו סעיף כללי הקובע

איזה קרקע תחוייב בהפחתת כפל תכסית, כדלקמן:

3.8.4 קרקע תפוסה שאינה מקורה

כל קרקע שאינה מקורה שעיקר שמושה עם הבניין כחצר או כגינה או לכל

צורך אחר של המבנה בבניינים אשר אינם משמשים למגורים. החיוב יוטל

על שטח הקרקע בניכוי השטח עליו בנוי הבניין, וכן שטח קרקע זהה נוסף.

החיוב בגין קרקע תפוסה יהיה אחיד בכל אזורי העיר למעט מקרים בהם

נקבע אחרת.

(הדגשה לא במקור- הועדה)

10

בהמשךסעיף 3.8.5 לצו הארנונה בא לחדד, להדגיש ולמעט "את המקרים בהם נקבע אחרת" שכן,

קרקע תפוסה המוחזקת למטרות ספציפיות תחויב לפי תעריף ספציפי המיוחד לה כדלקמן:

3.8.5 קרקע תפוסה למטרות אחרות

קרקע תפוסה המוחזקת למטרות המפורטות להלן תחויב בתעריף מיוחד

מתאים לכל סוג

(הדגשה לא במקור- ועדה)

בהמשך, מפרט צו הארנונה את סוגי הקרקעות שיחוייבו לפי מטרות הקרקע כדלקמן:

3.8.5.1 קרקע תפוסה למכירה טובין

קרקע תפוסה או חצר המשמשת למכירה סיטונאית או קמעונית של טובין .

3.8.5.2 קרקע תפוסה למכוניות

קרקע תפוסה או חצר המשמשת לצורכי מכירת מכוניות או מקום לחנית

לשהיית רכב שאינו בתשלום, יחוייב לפי תעריף קרקע תפוסה.

(הדגשה לא במקור- ועדה)

מכאן עולה כי, צו הארנונה מורה שקרקע תפוסה למכוניות תמוסה לפי הסעיף הספציפי הרלוונטי

לה, לפי ה תעריף המיוחד והמתאים לסוג קרקע תפוסה למכוניות . הסעיף הרלוונטי לפיו הנכס

ימוסה מופיע בסעיף 2.8.2 בצו הארנונה כפי שצוטט לעילטענת העוררת אינה מתקבלת שכן, ככל

שהקרקע הייתה זכאית להפחתת כפל תכסית התעריף של קרקע למכוניות לא היה מצוין בסיפא של

הסעיף. כמו כן, ככל שצו הארנונה היה קובע הפחתת כפל תכסית לכל הנכסים שהינם קרקע תפוסה,

סעיפים 3.8.5.2 ו- 2.8.2 היו מתייתרים, והופכים חסרי משמעות ולא זו מטרת צו הארנונה. ככל

שמטרת הצו הייתה למסות את הקרקע התפוסה לנכסים בהפחתת כפל תכסית העניין היה מצוין

במפורש. התעריף המיוחד והמתאים לקרקע תפוסה למכוניות קבוע בצו הארנונה, ולפיו יש למסות.

11

מכל האמור עולה כי , הערר בסוגיה האמורה נדחה, החניונים ימוסו על פי תעריף קרקע תפוסה.

ו. סוף דבר

א. לאור כל האמור, הערר התקבל בחלקו.

ב. הערר, בגין סיווג שטח המוסך והמחסן, נדחה.

ג. הערר, בגין סיווג שטח הגלריות, התקבל בחלקו.

ד. הערר, בגין הדרישה להפחתת כפל תכסית, נדחה.

ה. בנסיבות העניין לא ניתן צו להוצאות.

ו. החלטת הועדה נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים שבאזור שיפוטו מצוי מקום

מושבה, בתוך 60 ימים ממועד המצאת ההחלטה לצדדים

ז. המזכירות תשלח החלטה לצדדים. ניתן בהעדר הצדדים ביום 22.5.23

ח. החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית פתח תקוה.