ערר 84 20 משה חלפון

בס"ד

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר 84/20

שליד עיריית פתח - תקוה יו"ר הועדה - עו"ד קלרה שמורק

חבריי הועדה - דודו בריק

פליפ גולד

העורר: משה חלפון

ע"י ב"כ עוה"ד אלירן חליבה

- נגד -

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית פ"ת

ע"י ב"כ עוה"ד אריאל ליבר

החלטה

1. כללי

הערר עניינו בדחיית השגה, אשר הוגשה ע"י העורר על חיובו בארנונה בגין נכס שמספרו בספרי

העירייה 40903890000 (בטעות נרשם 4096389000) (להלןהנכס" ) המצוי בפתח תקוה, ע"ש

העורר.

2. טענות העורר

א. ערר זה נסוב סביב חיוב העורר בשומת ארנונה מיום 18/11/2020, לפיה תוקנו חיובי הנכס מיום

2/202001/ .

ב. הערר מוגש על השתת חיובי ארנונה באופן רטרואקטיבי החל מ 2/2018. העורר הינו הבעלים של

הנכס יחד עם שותפו מר יהודה בן עמי. החל מתאריך 2/02/2018 השכיר העורר את הנכסלמר

אייל זוארץ. העורר ושותפו לא גרו בנכס, אלא בדירה אחרת. החל מתאריך 27/1/2020 הוציאה

עיריית פתח תקווה פקודת ניתוק לחברת החשמל והמים ואכן נותק החשמל במבנה. בסמוך

לכך ביקר במקום פקח מטעם מנהל הארנונה וראה כי, הנכס ריק ואין אף אחד מתגורר בנכס

וכי הנכס מנותק מחשמל.

ג. בתאריך 25/02/2020 התקימה פגישה בין העורר ובין המחזיק הקודם מר אשר פריידי, לבין מנהל

הארנונה מר קובי גולמבק, והומצאו כל המסמכים הנדרשים לבקשתו בדבר זהות המחזיק בנכס

החל מ 2/02/2018. חוזה השכירות פרוטוקול יציאה מהנכס, וכן הומצאו מסמכים המראים כי,

הנכס נותק מחשמל ומים בתאריך 27/1/2020, ויש לפוטרו מחיובי ארנונה החל מתקופה זו. עוד

סוכם כי , חיובי הארנונה יוטלו בהתאם למסמכים הנ"ל על המחזיק מר אייל זוארץ החל

מתאריך 2/201802/ .

ד. למרות האמור, התקבל חיוב מאת עירית פתח תקווה ע"ש העורר ושותפו החל מתאריך

2018/2/1.

ה. ביום 27/8/2020 שילם העורר את החובות על השנים 2018 ו2019, ולאחר משא ומתן נוסף מול

אבישי והסכמה טלפונית של מר קובי גולמבק הסכימו הנ"ל לוותר לעורר על חובו בארנונה החל

משנת 2020, רק מתאריך 1/5/2020, ולא ממועד ניתוק החשמל והמים ואטימת המבנה. התשלום

בוצע תחת מחאה.

ו. חובת ההעברה ברישומי העירייה הייתה על המחזיק החדש בהתאם לחוזה השכירות

ולא על העורר כבעל הנכס. המשיב ידע, לפחות מתאריך 12/8/2018, בעקבות תלונות שכנים כי,

במקום מתגוררים עובדים זרים שהוכנסו למקום על ידי מר אייל זוארץ.

ז. הוצא צו מבנה מסוכן מאת העירייה, למבנה. כך שהיה סיכון על העורר להתגורר או להשכיר

לאנשים אחרים את המבנה , ולפיכך ממילא על הע ירייה לפוטרו מתשלום דמי ארנונה החל

מהתאריך האמור.

3. טענות המשיב

המשיב דחה את טענות העורר על הסף וקבע כי , החיוב של העורר נעשה כדין , מן הנימוקים

כדלהלן:

א. בכתב הערר העורר מעלה טענה בדבר: "חיוב רטרואקטיבי", אך הטענה לא נטענה על ידי העורר

במסגרת השגתו, לכן מהווה הרחבת חזית אסורה.

ב. הנכס נשוא הערר הושכר על ידי העורר לקהילת בית אבא, כאשר השימוש שנעשה בנכס היה -

בית כנסת, ומשכך הנכס היה פטור מתשלום ארנונה בהתאם להוראות החוק.

ג. מבדיקה שערכה המשיבה לאחרונה, עלה כי הנכס הנדון, נמצא מזה זמן רב בשימוש מגורים,

וזאת ללא כל הודעה למשיב, כנדרש בהוראות החוק.

ד. שומת הארנונה של הנכס תוקנה החל מתאריך 01/02/2018, זאת בהתאם לאינדיקציות שהיו

בידי מנהל הארנונה על המועד בו השוכר הקודם עזב את הנכס, קרי ביום 01/02/2018, כך שהנכס

סווג בסיווג "מגורים" החל מיום 01/02/2018 וחיובי הארנונה הושתו על שם בעל הנכס

ה. העורר לא פנה לעירייה בהתאם להוראות סעיפים 325-326 לפקודת העיריות ולא דיווח כראוי

על כניסת משכיר חדש לנכס, וכך גם על שינוי השימוש שנערך בנכס. משכך, אין לעורר להלין

אלא על עצמו בלבד, והוא נדרש לשאת בתשלומי ארנונה עבור הנכס החל מיום 01/02/2018 .

ו. העורר טוען את טענותיו בעניין היות הנכס לא ראוי לשימוש החל מיום 27/01/2020 בעלמא בלבד

ללא כל אסמכתא ו/או תימוכין.

ז. בהתאם להוראות סעיף 330 לפקודת העיריות טענות בעניין נכס שאינו ראוי לשימוש יש לשלוח

לעירייה בכתב. דבר שלא נעשה. בנוסף, על פי בדיקה שערך מנהל הארנונה רק ביום 26/07/2020

התחילו בהריסת הנכס, והנכס הפך להיות נכס שאינו ראוי לשימוש.

4. דיונים:

א. ביום 28/12/2020 התקיים דיון בפני ועדת הערר. הצדדיםחזרו על טענותיהם. בהסכמת הצדדים

הוחלט כי, צד ג' מר זוארץ אייל יצורף להליך, והצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית לתמיכה

בטענותיהם.

ב. ביום 01/11/2021 התקיים דיון נוסף בפני ועדת הערר, צד ג' לא נכח בדיון. הועדה הורתה לבצע

מסירה אישית לצד ג'.

ג. ביום 19/03/2022 התקיים דיון, לא בוצעה מסירה אישית לצד ג'. הצדדים הסכימו כי הדיון

יתנהל ללא נוכחות צד ג'.

ד. ביום 09/03/2020 התקיים דיון בפני הועדהבדיון התקיימו חקירות נגדיות של המצהירים.

ה. הוועדה קבעה כי הצדדים יגישו סיכומים.

5. ההכרעה

טענה מקדמית- הרחבת חזית.

א. לטענת המשיב, העורר העלה טענה חדשה בדבר "חיוב רטרואקטיבי". הטענה נטענה בערר ולא

נטענה בהשגה. בתי המשפט, בפסיקתם הרבה, קבעו כי העלאת טענות חדשות מהוה הרחבת חזית

אסורה, ודינן להידחות על הסף ב-עמ"נ 4219-08-09 תשתיות נפטואנרגיה בע"מ נ' עיריית חיפה,

קבע ביהמ"ש באופן ברור כי:

" תשתיות נפט טוענת כי הסיווג שהעירייה סיווגה את הנכסים מוטעה .לטענתה, הסיווג

"עסקים אחרים" אינו מתאים וראוי היה לסווג את הנכסים בסיווג "תעשיה" ולחילופין באותו

סיווג בו מסווג נמל חיפה" – הסיווג הנמלי.

טענתה של תשתיות נפט בנוגע לסיווג "תעשיה" לא הועלתה על ידה בהשגה שהגישה למנהלת

הארנונה בהתייחס לשנים 1997-2004 .הטענה הועלתה לראשונה רק לפני ועדת הערר, ולפיכך

מהווה הרחבת חזית אסורה . ממילא, לא הייתה צריכה ועדת הערר להידרש לטענה זו, וראוי

היה לדחותה על הסף".

ב. בנוסף, ראו לעניין זה ה"מ (חיפה) 820/95 מנהל הארנונה בעיריית חיפה נ' אליעזר ומרים שוורץ

שם קבע כב' השופט ברלינר כי :

"הנישום מנוע מלהעלות בכתב הערר טענות ונושאים אשר לא נכללו בהשגה

שהוגשה על ידו. בנושא זה לא היתה צריכה לדון הוועדה כלל, שכן המשיב לא העלה

אותו בהשגתו. הדרך לתקוף את הארנונה עוברת תחילה בהשגה ומשיג שאינו מרוצה

מההחלטה בהשגה, רשאי הוא לערור לוועדת הערר באותו נושא .אין להעלות בוועדת

הערר נושאים שלא פורטו ולא נטענו בהשגה שהוגשה"

זאת ועוד, ראו לעניין זה את בעמ"נ (ת"א) 43172-04-17 גלילות מחזור פסולת בע"מנ' מנהל

הארנונה של עיריית רמת השרון שם נקבע כי:

"... יש להעיר כי המערערת בוחרת לטעון טענות שלא נטענו בהשגה (כמו העדר

יריבות והיות הדרישה לא מפורטת), בניגוד לכלל על פיו גדר המחלוקת יהיה אך ורק

על פי ההשגה ולא ניתן לטעון טענות החורגות מההשגה"

טענת המשיב לפיה הטענה לא נטענה בהשגה, לא נסתרה ע"י העורר.

לאור כל האמור לעיל, הועדה מקבלת את הטענה המקדמית לפיה טענת ה"חיוב הרטרואקטיבי"

הינה הרחבת חזית. בנוסף, סוגיית החיוב הרטרואקטיבי אינה בסמכות ועדת הערר, ואין לועדה

סמכות לדון בסוגיה.

לגופו של עניין

א. סעיפים 325-326 לפקודת העיריות 1934 (נוסח חדש), (להלן"הפקודה") קובעים כי, אדם שטוען

שהוא אינו מחזיק בנכס, עליו להודיע לעירייה על כך. כל עוד לא הודיע, יהיה חייב בכל שיעורי

הארנונה החלים על הנכס. עד שייתן הודעה על כך, שהוא אינו מחזיק בנכס כדלקמן:

הארנונה בחדילת בעלות או החזקה

325. חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב

עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה

ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי

הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה.

הארנונה ברכישת בעלות או החזקה

326. נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל

שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם

היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם – ואם היתה כאן

השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו – למסור לעיריה הודעה

על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה

הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או

השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו; בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה

המשכיר חייב בארנונה.

הנכס נושא הערר הושכר ע"י העורר לקהילת בית אבא. הנכס סיווג בסיווג בית כנסת, והיה פטור

מארנונה. בבדיקה שערכה המשיבה, גילתה המשיבה כי, הנכס משמש למגורים, וזאת ללא כל

הודעה מטעם העורר לעירייה. על כן, החל מיום 1.02.2018 הנכס סיווג בסייוג מגורים וחוייב

בארנונה.

ב. העורר הינו בעל הנכס, על כן חלה עליו החובה להודיע על השכרת הנכס לשוכר חדש, על פי סעיפים

325-326 לפקודה. על המשכיר להודיע לעירייה על שינוי המחזיק בנכס, ועל שינוי השימוש שנערך

בנכס. כל עוד העורר לא דיווח לעירייה על שינוי המחזיק בנכס ועל שינוי השימוש, הרי שחובת

תשלום הארנונה על הנכס חלה עליו.

ג. מחקירת העורר עולה כי, העורר מציין בחקירתו שהוא לא הודיע לעירייה על שינוי השוכרים בנכס

וכי,

"לא ניתנה הודעה "

(פרוטוקול דיון מיום 9.3.22 עמ 5)

יוצא אפוא כי טענת המשיב לא נסתרה, אלא הוכחה כנכונה.

ד. בעע"מ 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע"מנ' עיריית תל אביב נפסק כי, העירייה אינה חייבת לדעת

בכל זמן נתון מה מצב הנכס, ואין להטיל עליה מעמסה של בדיקת מצב החזקה לגבי כל נכס בתחומי

העיר.

ה. פסק דין נוסף המדגיש את הידיעה בפועל של המשיב, הינו עע"מ 2330/21 התחנה המרכזית החדשה

בתל אביב נ' עיריית תל אביב יפו לפיו :

"על פי ההלכה הפסוקה נדרשת התמח"ת להוכיח ידיעה בפועל של הגורם

הממונה על הארנונה בעירייה. ידיעה כזו לא נטענה וממילא לא הוכחה. "

העורר לא הוכיח כי הייתה ידיעה בפועל של המשיב אלא להפך.

ו. טענת העורר לפיה המשיב ידע על שינוי השוכרים בנכס, שכן הגיעו לעירייה תלונות שכנים, כי במקום

מתגוררים עובדים זרים. אולם, טענה זו נדחית ע"י הועדה. אין באמור ידיעה בפועל של הממונה על

הארנונה. שכן, המייל אותו צירף העורר כנספח ז' לסיכומיו, לא הועבר לגורם הרלוונטי בעירייה

הממונה על הארנונה, אלא המכותבים הינם מנהל השיטור העירוני, מנהל הפיקוח על הבניה ופקח

בעירייה.

ז. העורר מסתמך בסיכומיו על פס"ד עת"מ (מרכז) 21369/05/19 אריה צביקל נ' עיריית נתניה (פורסם

בנבו 6.2.2020], בפסיקה 8, כי בבואנו לקבוע האם הייתה ידיעה של

המשיב, עלינו לבחון את השאלה העיקרית כדלקמן:

"השאלה היא האם יש בתכתובת שהציג העותר ללמד על ידיעה של הרשות

באשר למגוריו בנכס? "

מהתכתובת שהציג העורר עולה כי המכותבים הינם השיטור העירוני ומחלקת הפיקוח על הבניה. לא

מהתכתובת לא ניתן ללמוד על ידיעה של הממונה על הארנונה מי המחזיק בנכס.

ח. נראה כי, לא קיימת כל פניה של העורר אל העירייה כמו שמחייב סעיף 325 לפקודהככל שהיה העורר

פונה ומבקש להודיע על חילופי מחזיקים, חזקה על העירייה ועל עובדיה, כי הם פועלים על פי הדין

והנוהל. במקרים של מסירת הודעות על חילופי מחזיקים, העירייה בודקת את ההודעות, ומבקשת

מסמכים המעידים על העברת החזקה לאדם אחר. ראו בעניין חזקת תקינות בפעולת הרשות ברע"א

1436/90 גיורא ארדנ' מנהל מע"מ 4 ובעמ"נ341/03 יוסף לוינ' מנהל הארנונה בעיריית חיפה, ובעוד

פסקי דין רבים נוספים.

ט. העורר מסתמך בסיכומיו על פס"ד בר"ם 867/06 מנהל הארנונה בעיריית חיפהנ' דור אנרגיה (1988 )

בע"מ פורסם בנבו 17.4.2008 ,]על מנת לתמוך בעמדתו. אולם פסק הדין אינו דומה לעיניינו. שם קבע

כב' השופט י' דנציגר, כי קיימים מקרים של נסיבות שבהצטברותן יחד יש כדי ליצור מצב קיצוני

המטיל חובת בדיקה אקטיבית על הרשות. בעניינו, בחנה הוועדה את הנסיבות, נראה כי בערר שלפנינו

לא מתקיימות הצטברות של נסיבות אשר יש בהן ליצור מצב קיצוני, אשר היה אמור להטיל חובה על

העירייה לבחון את זהות המחזיקים באופן אקטיבי. זאת ועוד, לפי דברי כב' השופט י' דנציגר, יש

לזכור כי מדובר בחריג ולא בכלל. כב' השופט קבע כי, מדובר במקרים חריגים ומצבים קיצוניים

וחריגים ביותר. ואלו דבריו:

"כוונתי היא לאותם מקרים שבהם קיימת הצטברות של נסיבות, שייתכן וכל אחת מהן

בנפרד אינה אמורה להדליק "נורה אדומה" אצל הרשות המקומית, ועם זאת,

בהצטברותן, יש בהן כדי ליצור מצב קיצוני המטיל חובת בדיקה אקטיבית על הרשות

עצמה. בנסיבות כאלה, לא תוכל הרשות המקומית לשבת בחיבוק ידיים ולהמשיך, עד

קץ הימים, לשלוח הודעות חיוב לנישום שאינו משלם את חיוב הארנונה ... זאת מבלי

לגרוע מהיותם של מקרים אלה החריג ולא הכלל. "

י. בהמשך פסק הדין כב' השופטת א' פרוקצ'יה מציינת כי, אין להטיל חובה על הרשות לברר מי

המחזיק בנכס, להלן נצטט את פסקה 15:

"לאור דברים אלה, נראה לי כי אין ללכת בדרך פרשנית המטילה עלהעיריה, בשם חובת

ההגינות מכח הדין הכללי, לפקח על שינויים בתמונת מצב המחזיקים בנכסים

שבתחומה, לצורך בירור זהות הנישום לצרכי ארנונה. לשם כך הוטלה על המחזיק

הרשום חובת הודעה שעליו לקיים. גם נסיבות מצטברות של מעבר הזמן, גובה החוב

שהצטבר, או אף ידיעה אפשרית בפועל של מחלקות אחרות בעיריה על עובדת השינוי

בחזקה בנכס, אינן גורעות מחובת ההודעה החלה על המחזיק, ואינן מעבירות נטל

בדיקה לשכם הרשות הציבורית, אשר אי עמידה בו עשוי לפטור את המחזיק, שהפר את

חובת ההודעה, מחובת תשלום ארנונה. מדובר במצב שבו החובה חלה על המחזיק, ועליו

בלבד, ואין הוא יכול לתרץ את מחדלו בחובת ההגינות הכללית החלה על הרשות

הציבורית כלפי אזרחיה, הנדרשת, על פי הטענה, לחלצו מהפרת חובתו".

כב' השופטת ע' ארבל, מדגישה בפסק הדין כי, אין חובה על הרשות לבדוק באופן אקטיבי במקום

בו המחוקק הגדיר במפורש כי חובה זו הינה חלה על המחזיק בנכס אשר רשום בספרי העירייה.

הסעיפים 325-326 לפקודה מטילים חובה לידע את עירייה על חילופי מחזיקים. במקום שלא יידעו

את העירייה, יראו במחזיק "מחזיק קונסטרוקטיבי" והעירייה רשאית להמשיך ולגבות ממנו את

תשלומי הארנונה אפילו אם אינו מחזיק בנכס בפועל להלן אצטט את פסקה 11, ו-12 לפסק הדין:

11 ."...דעתי, כאמור, היא כי אין להטיל על הרשות חובת בדיקה אקטיבית שעה

שהמחוקק הסיר באופן מפורש חובה זו מכתפיה..."

12 ."... הוראות סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות מטילות על המחזיק היוצא את

הנטל להודיע על שינוי זהות המחזיק בנכס, וקובעות כי עליו לעשות זאת בכתב. ככלל,

כל עוד נמנע המחזיק היוצא ממילוי חובתו זו, הריהו בבחינת "מחזיק קונסטרוקטיבי",

והעיריה רשאית להמשיך ולגבות הימנו את תשלומי הארנונה, אף שלא הוא המחזיק

בנכס בפועל ..."

יא. בענייננו החובה חלה על העורר שהינו בעל הנכס, הרשום במרשמי העירייה, ועליו בלבד. אין הוא

יכול לתרץ את מחדליו בחובת ההגינות הכללית החלה על הרשות הציבורית כלפי אזרחיה. אין

העורר יכול להסתמך על ידיעה אפשרית בפועל של מחלקות אחרות בעירייה על שינוי החזקה בנכס.

בענייננו המשיב הסתמך על בדיקה שערך בנכס, מיוזמתו.

יב. מכל האמור לעיל נראה כי, החובה המוטלת על העירייה לבדיקה אקטיבית קיימת רק במקרים

חריגים, בנסיבות ספציפיות מיוחדות, אשר לדעת הועדה לא מתקיימים בעניינו.

יג. על כן ולאור כל הנסיבות נראה, כי אין כל פגם בחיוב המשיב את העורר, בעוד שהעורר לא קיים את

חובתו על פי הוראות סעיפים 325 ו- 326 לפקודה. על העורר חלה החובה ליידע את המשיב על שינוי

המחזקים. ככל שהעורר בחר שלא לעשות כן, אין להם אלא להלין על עצמם.

יד. לסיכום, העורר לא הגיש לעירייה הודעה כפי שמחייבת הפקודה על חילופי מחזיקים. לא הייתה

פנייה מצד העורר למשיב לשנות את רישומי המחזיקים בספריה. בנוסף, לא הייתה מוטלת על

המשיב כל חובה לבדוק את זהות המחזיקים בנכס נושא הערר. טענת העורר נדחית.

פטור נכס אינו ראוי לשימוש

טו. העורר טוען כי, החל מיום 27/1/2020 הוציאה העירייה צו לניתוק החשמלוניתוק המים של הנכס,

ובהתאם לכך פעלה לאטום את הבניין באמצעות גדר איסכורית. לטענת העורר החל ממועד זה הנכס

מצוי במצב שאינו ראוי לשימוש, ריק סגור וללא כל שימוש.

טז. סעיף 330 לפקודת ה עיריות פוטר מחובת תשלום ארנונה נכס שנהרס או ניזוק עד כי איננו ראוי

למגורים, כדלקמן:

"נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר

לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבנין לעיריה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות

אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוס או ניזוק –

(1) עם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים בשלוש השנים שממועד מסירת

ההודעה (להלן – תקופת הפטור הראשונה);

(2) חלפה תקופת הפטור הראשונה יהיה חייב בארנונה לגבי אותו בניין בחמש השנים שמתום

אותה תקופה, בסכום המזערי בהתאם להוראות לפי סעיפים 8 ו-9 לחוק הסדרים במשק

המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) , התשנ"ג -1992, הקבוע לסוג הנכס

המתאים לבניין על פי השימוש האחרון שנעשה בבניין (בסעיף זה – תקופת התשלום);

(3) חלפה תקופת התשלום והבניין נותר במצב של נכס הרוס או ניזוק כאמור ימסור מחזיק

הבניין לעירייה הודעה בכתב על כך ולא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים;

(4)התקופות כאמור בפסקאות 1) ו-(2) ייספרו בין ברציפות ובין במצטבר

אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן לפירעונם לפני מסירת

ההודעה".

(הדגשה לא במקור – הועדה)

יז. בהתאם להוראות סעיף 330 לפקודת העיריות, יש לשלוח הודעה בכתב לעירי יה, ורק לאחר שליחת

המכתב תבחן העירייה את הזכאות לפטור עבור הנכס שאינו ראוי לשימוש. הסעיף מדגיש כי, העירייה

צריכה לקבל הודעה בכתב, מטרת ההודעה- לידע את העירייה על שינוי הסיווג שנעשה בנכס. העירייה

אף שולחת פקחים מטעמה לבחון, האם הנכס אינו ראוי לשימוש. הפטור מוענק רק החל ממועד משלוח

ההודעה לעירייה בכתב ולא טרם לכך , וזאת על מנת לתת לעירייה את האפשרות לבחון את טענות

המחזיק לפיהן, הנכס אינו ראוי לשימוש.

יח. הועדה עיינה בדוח שצירף העורר שכותרתו: "דו"ח ביקור מפקח", לפיו ביצעה העירייה ביום 28.01.2020 ,

סגירת הבניין ע"י לוחות איסכורית. החל ממועד זה הנכס אינו ראוי לשימוש. על פי הוראות סעיף 330

לפקודה העורר היה מחויב לשלוח הודעה בכתב, על מנת שהעירייה תבחן את הזכאות לפטור נכס שאינו

ראוי לשימוש. ככל שבנכס אינו ראוי לשימוש ביוזמת העורר, העורר מחויב לשלוח הודעה שתבחן ע"י

העירייה. אולם בנסיבות מיוחדות אלה, בערר דנן, העורר לא יזם את אטימת הנכס, ולא את ניתוק המים

והחשמל. העורר לא סגר את הבניין ע"י לוחות איסכורית, אלא העירייה.

יט. הועדה סבורה כי, בנסיבות המיוחדות המתוארות בענייננו יש בידי העורר את ההוכחה הברורה לכך

שהוא זכאי לפטור "נכס שאינו ראוי לשימוש".

כ. המשיב פעל על פי הפקודה, אולם בנסיבות המיוחדות האלה, בהם העירייה היא זו שהפכה את הנכס

לנכס שאינו ראוי לשימוש באופן ברור, סופי ומוחלט, אין ספק אפילו הקטן ביותר כי הנכס ראוי לשימוש.

על כן, טענת העורר מתקבלת והנכס יהיה פטור מארנונה החל מיום 1/02/2020 .

6 .סוף דבר

א. לאור כל האמור, הערר התקבל בחלקו.

ב. בנסיבות העניין לא ניתן צו להוצאות.

ג. החלטת הועדה נתונה לערעור לפני בית המשפט לע ניינים מנהליים שבאזור שיפוטו מצוי מקום

מושבה, בתוך 60 ימים ממועד המצאת ההחלטה לצדדים

ד. המזכירות תשלח החלטה לצדדים. ניתן בהעדר הצדדים ביום 1.6.23

ה. החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית פתח תקוה.

ו.