ערר 83 22 דה קופי אנד טי פקטורי בעמ

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית ערר ארנונה מס' 83-22

שליד עיריית פתח תקווה

העוררת:

דה קופי אנד טי פקטורי בע"מ ח.פ. 515913093

ע"י ב"כ עוה"ד אפרים כהן, מ.ר8589

מרח' אשכנזי 3, פ"ת

טל. 03-9191301, נייד 050-8249990, פקס 03-9131302

דוא"לefhco18@gmail.com

-נ ג ד-

המשיב:

מנהל הארנונה של עריית פתח תקווה

ע"י ב"כ עוה"ד שרה פריש מ.ר. 6542 ו/או אהרון שפרבר מ.ר14951 ו/או אריאל

ליבר.

מרח' מוטה גור 9 ת.ד3363 פתח תקווה 4952802 טל 03-9239010 פקס 03-

9239015

החלטה

1. כללי הערר עניינו בדחיית השגה אשר הוגשה ע"י העוררת על חיוב ארנונה בגין נכס שמספרו בספרי

העירייה 17100100130 (להלן: "הנכס") המצוי בפתח תקווה, ע"ש העוררת

2. טענות העורר

א. העורר טוען כי החלטת מנהל הארנונה בהשגה הגיע לידי העוררת רק ביום 08.09.22 לאחר שהגיע

לכתובתו של עו"ד אחר עקב טעות של יחידת הדואר.

ב. העורר יטען כי המשיבה טעתה בכך שטענה כי החוב לשנת מס 2021 הינו חלוטכי לא הוגשה בו השגה

שכן לא הוגשה השגה זאת מאחר ולא הגיעה דרישת תשלום, לא לחברה ולא לבן משה.

ג. יתרה מכך העוררת טוענת כי חיוב בתשלום הארנונה נשוא ההשגה נשלח שלא בצדק למנהל העורר מר

משה בן משה (להלן: "בן משה") בטענת המשיבה כי הינו חייב בתשלום הארנונה בתור בעל השליטה

בחברה.

ד. בעל השליטה בעוררת מר בן שלום טוען כי מעצם היותו בעל מניות בחברה בלבד, דורשת ממנו המשיבה

לשלם את חוב הארנונה של החברה ללא כל ניסיון מצידה לנסות ולגבות את חוב החברה מהעוררת

עצמה.

ה. עוד טוען בעל השליטה בעוררת כי חוב הארנונה הינו חובה של החברה עצם היותה מחזיקה כשוכרת

בנכס. עם זאת מנסה המשיבה שלא כדין לגלגל את החוב על כתפיו של מר בן משה רק מעצם היותו

בעל המניות בה.

ו. לטענת ב"כ השליטה בעוררת, החברה הוקמה ע"י אביו של מר בן משה ז"ל והוא אשר העביר את

מניותיה לבנו ללא תמורה, וזאת כאשר לחברה אין כלל נכסים.

ז. עם תחילת פעילותה של החברה כמסעדה בתקופת הקורונה אשר עד מהרה אינה הצליחה ונסגרה.

ח. לטענת העורר המסעדה נסגרה למעשה תוך מספר שבועות בלבד לאחר שהחלה לפעול והנכס עמד ריק

מחודש אוגוסט 2021 ועד שהוחזר לבעליו באופן רשמי ביום 1.5.22.

ט. העורר טוען העורר כי העורר הינו חברה בע"מ אשר נחשבת לאישיות משפטית הנפרדת מבעלי מניותיה,

שאחריותם מוגבלת לגובה סכום המניות שהוקצו להם ושטרם נפרעו לחברה. משכך לא ניתן לחייב את

בעלי המניות או מנהלי החברה לשם חובות כספיים שצברה החברה, אלא עם יימצא בית המשפט כי

החברה הוקמה בחוסר תום לב תוך ניסיונם של בעלי המניות להתחמק שלא כדין מנושים. משכך רק

במקרים קיצוניים יקבע בית המשפט כי יש "להרים את המסך" המפריד בין החברה לבעלי מניותיה

ולראות בהם אחראים אישית לחובותיה של החברה.

י. זאת ועוד טוען העורר כי על פי ס' 8(ג) לחוק ההסדרים במשק, ניתן לגבות מבעל שליטה בחברה חוב

ארנונה כללית של החברה שלא שולם על ידה "ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות

בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה" ודוק "ניתן לגבות" ולא "חובה לגבות

יא. ס' 119א(א) לפקודת מס ההכנסה קובע כי ניתן יהיה לגבות את חובותיה של החברה מבעל השליטה

בה במקרים הבאים בלבד:

119א. (א1) היה לחבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה

חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר

חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור.

(תיקון מס' 134) תשס"ג-2003

(2) היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו

במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בפסקה זו – החבר האחר), בלא תמורה או

בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס

שהחבר חייב בו מהחבר האחר.

(תיקון מס' 134) תשס"ג-2003

(3) בלי לגרוע מהוראות פסקאות 1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או

הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו

לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת

דעתו של פקיד השומה.

יב. לאור זאת טוענת העוררת כי אפשרות לחייב בעל שליטה בחובותיה של החברה אינה אוטומטית מעצם

היותו בעל מניות אלא רק במקרה בו יש לחברה נכסים והם הועברו ללא תמורה לבעל מניותיה וזה

יוצר את החשש כי הייתה כוונה להבריח נכסים.

יג. לטענתה של העורר ת במקרה זה לעוררת לא היו נכסים כלל אלא חובות בלבד ומשום כך לטענת

העוררת לא קיימת האפשרות כי העבירה כביכול ללא תמורה את הנכסים שאין לה ולא היו לה ומשכך

לא קיים סעיף רלוונטי לחייב את בעל המניות ולא את החברה.

יד. זאת ועוד ביחס לטענת המשיב שנטל ההוכחה מוטל על הנישום, טענה העוררת כי הנישום הינו החברה

עצמה, אשר לא נדרשה להוכיח דבר ואף לא לשלם את החוב.

טו. לטענת העוררת בטרם מנסים לגבות חוב של חברה מבעל שליטה בחברה, הדין והצדק מחייבים לנסות

שלגבות את החוב מהחברה עצמה.

טז. לאור האמור לעיל מבקשת העוררת לבטל את החלטת מנהל הארנונה בעירייה ולפטור את מר בן משה

מתשלום חובות הארנונה של החברה.

3. טענות המשיב

א. ההשגה לא הוגשה כדין ולכן דין הערר להימחק ואין כל החלטה של המשיב אליה נדרשת ועדת הערר.

ב. חיובי הארנונה קודם לשנת 2022 בגין נכס הפכו סופיים וחלוטים

ג. הדין מאפשר ואף מחייב את הרשות להיפרע מלוא חובות החברה מבעלי השליטה בה ולכן פעלה

המשיבה כדין עת שהשיתה את חיובי הארנונה על מר משה בן משה בעליה של החברה.

ד. אין זה בסמכות הועדה לדון בערר זה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה

כללית), תשל״ו–1976 סמכויות ועדת הארנונה.

4. דיון

א. ביום 3.2021.30 התקיים דיון בערר בנוכחות הצדדים

ב. המשיבה חזרה על טענתה על העדר סמכות הועדה לדון בערר זה לאור סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות

(ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל״ו–1976 סמכויות ועדת הארנונה, המגביל את סמכות ועדת ערר

לנושאים הקבועים בחוק ובשל כך שנושאי המחלוקת בין הצדדים אינו נמצא בסמכות הועדה.

ג. אין חולק כי העורר הינו בעל שליטה בחברה "דה קופי אנד טי פקטורי בע"מ" שהינה העוררת.

ד. כמו כן אין חולק על גובה הארנונה וכן על חיוב הארנונה, יחד עם זאת יש מחלוקת בין הצדדים באשר

לסמכות המשיבה לגבות את חוב הארנונה מבעלי השליטה.

החלטה:

5. ועדת הערר מוצאת לנכון לדחות את הערר שהוגשלוועדת הערר שכן בהתאם לסעיף 3 לחוק הרשויות

המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית ) תשל"ו - 1976. נושא הנדון והמחלוקת בין הצדדים אינו

בסמכותה של ועדת ערר כפי שיפורט, כדלקמן:

סעיף 3 .בהתאם לחוקהרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל״ו–1976 סמכויות ועדת הארנונה.

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו

(3) הוא אינו מחזיק בנכס שמשמעותו בסעיפים 1 ו- 269 לפקודת העיריות

(4) היה הנכס עסק כמשמעותו הסעיף 8(4) לחוק הסדרים התשנ"ג- שהוא אינו בעל שליטה או שחוב

הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.

6. אין חולק כיסלע המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם המשיבה מוסמכת לחייב את בעלי השליטה

מר משה בן שלום בחיובי הארנונה שהושתו על העוררת חברת "דה קופי אנד טי פקטורי בע"מ", וזאת

כאשר לטענת בעלי השליטה של העוררת אין לחייבו בתשלומי הארנונה , ואילו לטענת המשיבה יש לחייבו

בהתאם לחוק ההסדרים סעיף 8 (ג) וסעיף 119 א לפקודת מס הכנסה יש לחייב את בעלי השליטה בחיובי

הארנונה כבעלי שליטה.

7. כאמורועדת הערר שואבת את כוחה מחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל״ו–

1976 סמכויות ועדת הארנונה אשר מגביל את סמכותה לדון בערר בנושאים הקבועים בחוק ונושא זה אינו

בסמכות ועדת הערר.

8. לפיכך ערר זה ידחה ללא צו להוצאות

9. על החלטת הועדההחלטת ניתן לערער לפני בית המשפט לעניינים מנהליים שבאזור שיפוטו מצוי מקום

מושבה , בתוך 45 ימים ממועד המצאת ההחלטה לצדדים

10. המזכירות תשלח החלטה לצדדים

11. החלטה ניתנה בתאריך 7.202313_.

12. החלטה זו תפורסםבאתר האינטרנט של עיריית פתח תקוה.