ערר 48 22 38 23 בייבי סטאר מוצרי תינוקות

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית ערר ארנונה מס' 48/22 ,38/23

שליד עיריית פתח תקווה

העוררת:

בייבי סטאר מוצרי תינוקות

ע"י ב"כ עוה"ד אסף גל ו/או עופר ורד ואח'

מרח' יעקב אליאב 5 ת.ד23177 ירושלים

טל': 073-2554466; פקס 073-2554455

-נ ג ד-

המשיב:

מנהל הארנונה של עריית פתח תקווה

ע"י ב"כ עוה"ד שרה פריש מ.ר. 6542 ו/או אהרון שפרבר מ.ר14951 ו/או אריאל

ליבר. מרח' מוטה גור 9 ת.ד3363 פתח תקווה 4952802 טל 03-9239010 פקס

03-9239015.

החלטה

כללי:

1. הערר עניינו בדחיית השגה אשר הוגשה ע"י העוררת על חיוב ארנונה בגין נכסים שמספרם בספרי העירייה

36110870025/22 (להלןהנכסים") המצויים בפתח תקווה, ע"ש העוררת.

2. העוררים הגישו השגה בגין חיוב חשבון ארנונה לשנת מס 2022 ביום 23.03.22 אשר נדחתה על ידי המשיב

ביום 23.03.22.

3. עקב דחיית ההשגה הגישו העוררים כתב ערר ביום 14.06.22.

4. טענותהעורר:

א. העוררת הינה חברה פרטים המחזיקה בנכסים ברחבי הארץ.

ב. העוררת טוענת כי נכס נשוא הערר הינו נכס המשמש לאחסנת טובין בלבד אשר שטחו סגור ברוב ימות

השנה. העוררת אינה מציבה עובדים או קופה בנכס ולא מקבלת אליו לקוחות. העורר מסביר כי מידי

פעם ובהתאם לצורך מגיעה משאית שטח הנכס נשוא הערר ומעבירה את הטובין למחסני העוררת

ברחבי הארץ בלבד.

ג. העורר טוען כי על פי ס' 3.2.13.1 לצו המיסים של המשיב המגדיר מחסן יש צורך לעמוד בתנאים

הבאים:

(א) אחסנת טובין בלבד שלא למטרות מכירה או תצוגה- לטענת העוררת מתקיים במקרה זה.

(ב) הנכס אינ ו צמוד למבנה המכירה או תצוגה - לטענת העוררת מתקיים במקרה זה כיוון שנכסי

העוררת ברחבי הארץ אינם צמודים לנכס בפתח תקווה.

(ג) עיקר עיסוקו של המחזיק בנכס אחסנה- מתקיים במקרה זה לטענת העוררת.

ד. זאת ועוד העורר טוען כי על פי ס' 3.2.13.3 לצו המיסים של המשיב שטח מחסן

(א) אחסנת טובין בלבד שלא למטרות מכירה או תצוגה- לטענת העורר מתקיים.

(ב) לקוחות החברה אינם מבקרים במחסן- לטענת העורר מתקיים.

ה. סעיף 3.2.13.4 מחסן שיווק- לטענת העוררת הגדרתו הינה אתר שיווק תוצרת כלשהי לעסקים אחרים-

וכי הגדרה זו אינה מתקיימת במקרה זה משום שאינה מספקת טובין לעסקים אחרים אלא לעצמה

בלבד. בנוסף טוענת כי אין הטובין מהמחסן מגיעים לשטחי תצוגה ו/או בית הלקוח, שכן טובין אלו

מגיעים מן המחסנים הצמודים לנכסי העוררת הקיימים ברחבי המדינה. משמע לטענתה נכס נשוא

הערר משמש את המחסנים שבנכסי העוררת האחרים בלבד.

ו. העוררת טוענת כי בנסיבות בהן צו הארנונה קובע באופן מפורש, כי הסיווג המתאים לנכס נשוא הערר

הינו מחסן ולא מחסן שיווק , יש לשנות את סיווג המחסן בהתאם דהיינו יש לסווג את הנכסים בסיווג

"מחסן" ולא "מחסן שיווק" כפי שמסווגים כעת.

ז. העוררת טוענת כי הסתמכות המשיב על האמור בעמ"נ 52973-11-10 סטימצקי 2005) בע"מ נ' מנהל

הארנונה עריית פתח תקווה אינה נכונה וזאת משום שהמקרה הנ"ל אינו דומה למקרה בפסק הדין

בשל ההבדל במבחן "הקצה" אשר בפסק דין הנ"ל הטובין אשר היו במחסנים הגיעו היישר לשטח

החנות לצורך מכירה ומנגד במקרה זה הטובין מגיעים מהמחסן נשוא הערר אל מחסנים המצויים

ברחבי הארץ ולא ישירות לחנות.

ח. זאת ועוד טוענים נלמד מפסיקת ביהמ"ש בסוגיית המחסנים בעמ"נ (נצרת) 107/02 ריבוע כחול נ

מנהלת הארנונה בעיריית עפולה , עת"מ (נצרת) 1064/05 תנובת העמק ושות' נ ' מנהלת הארנונה

בעיריית עפולה כפי שהובאה בעמ"נ 52973-11-10 כי המחסן בנידון דידן אינו מהווה חלק מהנכס

עצמו והטובין בו נמצאים לשם אחסון ולא לצורך אחזקת סחורה כמעין "עמדת מתנה" שהיא זמינה

בכל עת לשמש כסחורה בעסק עצמו. מכאן שלטענת העורר "עמדת המתנה בנכס דידן הוא המחסנים

בנכסי העוררת המצויים ברחבי המדינה ולא הנכס נשוא הערר.

ט. לטענת העוררת המחסן נשוא הערר אינו שונה ממחסנים אחרים בהם הכיר המשיב כמחסן עצמאי

לצורך אחסנה בלבד.

י. זאת ועוד ומבלי לפגוע באמור טוענת העוררת כי פסק הדין בעמ"נ 52973-11-10 הינו שגוי ואינו מחייב

את וועדת הערר כיוון שהינו פס"ד של בית משפט מחוזי (ס' 20(א) לחוק השפיטה

יא. כמו כן טוענת כי העברת הסחורה לאותו גוף עסקי, כפי שתבצע בנכס נשוא הערר למחסנים השונים

של העוררת ברחבי הארץ, אינו עולה לכדי שיווק כנדרש בצו המיסים. לטענתם שינוע פנימי של סחורה

ממחסן אחד שבחזקת העוררת לאחרים אשר בחזקתה אינם יכולים להיחשב כשיווק. ובנוסף טוענת

כי מקבל הסחורה אינו יכול לענות על המונח :עסק אחר" בצו המיסים.

יב. העוררת טוענת כי יש לפרש את המונח "שיוון" בהתאם ללשון החוק ואין לקבל פרשנות בה לא קיימת

אחיזה בלשון החוק כנקבע בדנ"מ 6673/12 עטרת בנות ירושלים נ' משרד הפנים- הממונה על מזרח

ירושלים).

יג. בנוסף לאמור טוענת העוררת כי מדובר באחסון של טובין לזמן ממושך ולטובין אין כתובת או זמן בו

תועבר למחסנים האחרים. לפיכך במקום בו הטובין אינו זמין לנכס ו/או לנכס העיקרי כמו המקרה

הנ"ל מחזק את העובדה כי אין מדובר במחסן שיווק.

יד. העוררת טוענת כי קביעת בית המשפט בפס"ד עמ"נ (ת"א) 196/08 ביתן ספארק סחר 1980 נ' עיריית

תל אביב יפו ובו מנתח בית המשפט מהו מחסן המשמש לשיווק והפצה יפה גם למקרה זה:

" הפרשנות הראויה שיש ליתן לתנאי לפיו הנכס אינו משמש ל"שיווק והפצה", הינו כי נדרש

שיתקיימו הן פעולות שיווק והן פעולות הפצה, ולא די בפעולות הכרוכות בעצם האחסנה שיש

בהן לסייע להפצה, שהינה, פעולה נלווית להוצאת טובין מאחסנתם. פרשנות זו מגשימה את

תכלית החקיקה, לפיה מחסן לא ישמש, בין היתר, מקום ממכר ושיווק למוצרים המאוחסנים

בו".

טו. העורר ממשיך וטוען כי ישנה סיבה לכך שצו המי סים של עיריית פתח תקווה מבדי ל בין מחסנים

"רגילים" מהם מוצבת סחורה אשר אינה מוצגת למכירה ישירה ומסווגת כ"מחסנים"\ לבין מחסנים

אשר נחשבים לעסק עצמו ומסווגים כ"מחסני שיווק".

טז. העוררת טוענת כי במקום בו מתקיים ספק ביחס לסיווגו הנכון של הנכס יש להעדיף את הפרשנות

המקלה עם העוררת ולסווג את הנכס כ "מחסן" ולא כ "מחסן שיווק" (ע"א 10977/06 דור אנרגיה

(1988) בע"מ נ' עיריית בני ברק).

יז. לאור האמור לעיל טוענת העוררת כי יש לסווג את הנכס נשוא הערר כ"מחסן".

טענות המשיב:

א. במשיב טוען כי הגדרת "מחסן" ו"שטח מחסן" לפי צו הארנונה של עיריית פתח תקווה הינה הגדרה

מצומצמת, הגרה זו דורשת כי הנכס יעמוד בתנאים מצטברים הקבועים ובניהם שהמחסן יהיה במבנה

נפרד ויהווה את עיקר עיסוקו של המחזיק בו, משמע מקום בו מהות העסק הינה אחסנה.

ב. המשיב טוען כי הנכס נשוא הערר נועד לאחסן טובין אותם משווקת העוררת בחנויותיה ולכן אינו עומד

בתנאים הדרושים בהגדרה לעיל.

ג. לטענת המשיב אין עוררים על העובדה שמטרת הטובין הקיימים במחסן הינם לשיווק, עובדה זו עולה

באסמכתאות אשר צורפו לכתב הערר ולהשגת העוררת, ולכן דינו להיות מסווג כ"מחסן שיווק"

ד. המשיב טוען כי עניין זה נקבע בפסיקה מפורשת ב בעמ"נ 52973-11-10 סטימצקי 2005) בע"מ נ' מנהל

הארנונה עריית פתח תקווה וכן בקביעת בית המשפט בעמ"נ 23825 פדרל פרטס נ' מנהל הארנונה של

עיריית פתח תקווה (פורסם בנבו).

ה. המשיב טוען כי טענותיה של העוררת הם בניגוד לפסיקה הפרטנית העוסקת בהוראות צו הארנונה של

עיריית פתח תקווה ועל כן יש לדחותן.

ו. בנוסף טוען המשיב כי פסיקה הקובעת כי בערעורי מס, לרבות בענייני ארנונה, הנישום הינו בגדר התובע

המוציא מחברו ועליו נטל הראיה כנקבע ברע"א 1436/90 גיורא ארד בע"מ נמנהל מס ערך מוסף, פ"ד

מו'(5 )101 וכי פסיקה זו חלה גם בענייני ארנונה כפי שנקבע בעמ"נ (תל-אביב-יפו) 143/02 יעד פירזול

(1984) בע"מ נ' מנהל הארנונה שליד עיריית תל- אביב תק-מח 2003(2 ,)33252.

ז. לאור כל זאת טוען המשיב כי יש לדחות את הערר ואת הטענות שהועלו במסגרתו

ח. לאור זאת טוען המשיב כי יש לדחות את כלל הטענות אשר עלו בערר זה.

דיון

א. התקיים דיון בערר ביום 31.07.2022 הצדדים חזרו על טענותיהם בהרחבה לטענת העוררת יש לסווג את

המחסן תחת סיווג "מחסן" והמשיבה טוענת כי יש לסווג את המחסן "כמחסן שיווק" שכן העוררת עושה

שימוש במחסן זה לאחסנת טובין לצורך מכירה והפצה.

ההכרעה:

5. לאחר עיון בכתבי הטענות בפרוטוקול ובסיכומים הועדה סבורה כי יש לדחות את הערר כדלקמן

6. הועדה מוצאת כיבהתאם לצו הארנונה של המשיב סעיף 3.2.13.1 לצו ארנונה של עיריית פתח תקווה , יש

לחייב את העוררת תחת סיווג "מחסן שיווק" ולא תחת סיווג "מחסן" כפי שדרשה העוררת, שכן מטרת

אחסנת הטובין הינה לצורך שיווק הטובין דבר שאינו עולה בחת הגדרת מחסן בצו הארנונה.

הגדרת "מחסן"

"המקום משמש בפועל לאחסנן טובין בלבד שלא למטרות מכירה או תצוגה וצמוד למב נה עם כניסה

ויציאה נפרדות, והנפרד מהמבנה עצמו ע"י קירות ומהווה עיקר עיסוקו של המחזיק בנכס".

7. כפי שצוין לעיל אין חולק כיהעוררת מאחסנת טובין למטרות מכירה בניגוד להגדרת "מחסן" ועל כן אין

לסווג את הנכס תחת סיווג "מחסן" אלא מחסן שיווק" שכן העוררת בעצמה טוענת כי האחסנה הינה לצורך

שיווק.

8. על החלטת הועדההחלטת ניתן לערער לפני בית המשפט לעניינים מנהליים שבאזור שיפוטו מצוי מקום

מושבה , בתוך 45 ימים ממועד המצאתההחלטה לצדדים.

9. המזכירות תשלח החלטה לצדדים

10. החלטה ניתנה בתאריך 10.9.23

11. החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית פתח תקוה