ערר 63 22 אאוטפורם

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית ערר ארנונה מס' 63-22

שליד עיריית פתח תקווה

העוררת:

אאוטפורם

ע"י ב"כ עוה"ד אסף גל ו/או עופר ורד ואח'

מרח' יעקב אליאב 5 ת.ד23177 ירושלים

טל': 073-2554466; פקס 073-2554455

-נ ג ד-

המשיב:

מנהל הארנונה של עריית פתח תקווה

באמצעות ב"כ עו"ד דביר ליבובוביץ ו/או טל זכריה ואח'

ממשרד עו"ד ברק-גיט-מיסטריאל-ליבוביץ

כתובת: מגדל קונקורד (בניין C), בן גוריון 13, בני ברק 51260

טלפון 03-6081757 ;07-32675000; פקס 03-6081758

החלטה

1. כללי הערר עניינו בדחיית השגה אשר הוגשה ע"י העוררת על חיוב ארנונה בגין נכסים שמספרם בספרי

העירייה 15109480003 ,15109460042 ו- 15109400012 (להלןהנכסים") המצויים בפתח תקווה, ע"ש

העוררת.

2. העוררת הגישה השגה בגין חיוב חשבון ארנונה לשנת מס 2022 ביום 27.03.22 אשרנדחתה על ידי המשיב

ביום 26.05.22.

3. עקב דחיית ההשגה הגישה העוררת כתב ערר ביום 14.06.22.

4. טענות העוררת:

טענות הנוגעות לסיווג הנכס:

א. העוררת מציגה את עצמה כ חברה המבצעת פיתוח עיצוב חדשני של אמצעים טכנולוגיים להצגת

מוצרים של לקוחותיה, ונחשבת לחברת היי- טק. לטענת העוררת היא מוכרת כחברה טכנולוגית על ידי

חברת 'אזורים' המאפשרת השכרת משרדים במתחמה לחברות היי- טק בלבד.

ב. העוררת טוענת כי עוסקת בפיתוח פתרונות טכנולוגיים ודיגיטליים למייצגים ייעודיי ם למוצרים

חדשניים של לקוחות הקצה הטכנולוגיים של החברה שבניהן נמנות חברות בין לאומיות כגון גוגל,

אינטל וכו'. כלומר, מפתחת עבור לקוחותיה את האלמנטים העיצוביים הטכנולוגיים משמשים

במיצגים של לקוחותיה.

ג. לטענת העוררת הפיתוח העיצובי נעשה כולו בנכס נשוא הערר והינו חלק אינטגרלי בהליך הפיתוח

הייצור של המוצרים המוגמרים. כך גם הכשרתם ותפקידם של עובדי העוררת שרובם מעצבים

תעשייתיים או מעצבים בתלת מימד המשויכים למחלקות Creative & Design מעידיםעל כך

שהעוררת היא "חברת פיתוח תעשייתי".

ד. לאור זאת, טוענת העוררת כי מבחינה עובדתית אין מחלוקת כי פעילותה של העוררת הינה פיתוח

בתחום ההייטק. עם זאת לטענה פירטה את מהותה, פעילותה והשימוש שנעשה על ידה בפועל בנכס

למשיב, אולם המשיב בחר לדחות טענות אלו כאשר עיקר תשובתו ממוקדת לסיווג "בתי תוכנה", סיווג

אשר העוררת כלל לא טענה לו אלא טענה לסיווג המדויק ביותר מבחינה עובדתית שהינו 'תעשייה-

מבנה'.

ה. העוררת טוענת כי על אף שתואמה ביקורת בנכס ליום 12.4.22, נציג מטעם המשיב הגיע לנכס רק בסוף

יוני 2022 לאחר שהמשיב הוציא תחת ידו דחייה להשגה. זאת מבלי להסתמך על ביקור הנציג, כפי

שהיה מצופה ממנו.

ו. העוררת טוענת שיש לסווג את הנכס לפי הסיווג הספציפי התואם את השימוש הנעשה בו, ששימוש זה

חוסה תחת הסיווג של "תעשייה" הקבוע בסעיף 2.4.1 לצו הארנונה של פתח תקווה (להלן צו

הארנונה").

ז. העוררת טוענת שהמשיב סיווג את שטח הנכס כ"משרדים בתעשייה" היות שקיים בצו הארנונה סיווג

ברור וספציפי יותר התואם את השימוש שנעשה בנכס שהינו "תעשייה". לטענתה סיווג שיורי בנכס,

שהינו משרדים בתעשייה, אינו הסיווג המתאים ביותר לשימוש שנעשה בנכס, לאור זאת הנכס אינו

סווג כדין.

ח. העוררת טוענת כי עמדתה תואמת לפסיקת בית משפט העליון במהלכו הבחין בין סיווג ספציפי לסיווג

שיורי לצרכי הארנונה וקבע כי דרך המלך במקרה זה הינה העדפת סיווג פוזיטיבי וספציפי על פני סיווג

שיורי. בית המשפט הבהיר ששימוש בסעיף שיורי קיים בכדי להשתמש בו במקרה שישנו נכס שלא

מתאים לאף אחד מהקטגוריות הספציפיות, ואין בו כדי למשוך אליו נכסים שיכולים לחסות תחת

קטגוריות ספציפיות. (בר"מ 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה

בע"מ (נבו 20.12.2010.)

ט. העוררת מרחיבה את דבריה וטוענת כי לפי צו הארנונה, השימוש הנעשה בנכס תואם את הגדרת המונח

"מבני תעשייה" ולא את הגדרת המונח "משרד" ומציגה את ההגדרה בסעיף 3.4.1. המגדיר "מבני

תעשייה" ובסעיף 3.2.1 המגדיר "משרד" כדלקמן

"3.4.3.1 משרדים במבני תעשייה ומלאכה

משרדים עבור משרדים במבני תעשייה ומלאכה כגון: חדרי שרטוט, מנהלה, חדרי מהנדס, ארכיון,

עיצוב חדרי המתנה וכדומה שמעל 50 מ“ר יחויב עודף השטח שמעל 50 מ"ר בארנונה לפי תעריפי

החיוב של ”משרדים במפעלי תעשייה" באותו סוג ואזור. סוג הבניין יקבע בהתאם להגדרה ולסיווג

משרדים של בעלי מקצועות חופשיים ואחרים המוזכרים לעיל."

י. העוררת טוענת שהשימוש שנעשה בנכס תואם את ההגדרה של "תעשייה" משום שעומד במבחנים

הרלוונטיים הקבועים בחוק: השימוש נעשה בנכס הינו פיתוח יש מאין של מיצגים ללקוחות שונים,

הפיתוח מניב תועלת כלכלית ללקוחות העוררת, היקפו נרחב והתאם לדרישות הלקוח ומבוצע

באמצעות תוכנות תעשיות מתקדמות העולם.

יא. זאת ועוד טוענת כי הפעילות הנעשית בנכס אינה מתן שירותים או "עבודה פקידותית" למעט המעטפת

האדמיניסטרטיבית הקיימת בכל חברה. מכאן שסיווג השטח העיקרי לפי סעיף 3.4.3.1 אינו תואם

לשימוש הנעשה בנכס משום שהתיאורים האדמיניסטרטיביים המפורטים בסעיף הנ"ל אינם תואמים

את השימוש שנעשה בפועל ו/את תכלית פעילות העוררת שהינה פיתוח מיצגים חכמים.

יב. העוררת טוענת כי ישנם מבחני עזר שנקבעו בפסיקה ותכליתם לבחון את האם השימוש הנעשה בנכס

מתאים ל סיווגו כ" תעשייה". המבחנים הראשונים נקבעו ב"הלכת הרעיונות" בע"א 1960/90 פקיד

שומה תל אביב - 5 נחברת רעיונות בע"מ , מח( 1 )200 (1992 )במהלכו נדרש בית המשפט לקבוע

מבחנים על דרך החיוב וקבע מבחנים כגון הפיכת חומר גלם למוצרים, "יש אחד מיש אחר", טיבו של

הליך ייצור, של מכונות המפעל והיקף פעילותו הכללית של המפעל , מבחן השימוש שנועד למוצר ,

המבחן הכלכלי ומבחן על דרך ההנגדה. כמו כן מציגה העוררת את המבחנים שנקבעו בעמ"נ (מינהליים

ת"א) 13687-09-16 חשבשבת (ייצור 1988) בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (נבו

08.03.2018.)

יג. לאור זאת טוענת העוררת כי עומדת בכלל המבחנים שנקבעו ב"הלכת רעיונות" כמפורט להלן:

(א) העוררת הופכת חומר גלם למוצר - ללא פעילות הפיתוח של העוררת לא היו מייצגים חכמים

ולקוחות הקצה לא יכלו לשווק ולמכור את מוצריהם.

(ב) תהליך הפיתוח מתבצע בשטחה העיקרי של העוררת לרבות הליך התכנון והפיתוח של האלמנטים

הטכנולוגיים המוטמעים בחלק מהמיצגים.

(ג) המיצגים החכמים שהעוררת מפתחת מיועדים לשימוש הקהל הרחב- המייצגים שמפתחת העוררת

נמכרים ללקוחות רבים ושונים ואינם מיועדים ללקוח מסיום כזה או אחד.

(ד) הליך הפיתוח של העור רת מביא להשבחת המוצרים - לפיתוח המתבצע בנכס ישנה תרומה

משמעותית לערך הכלכלי של לקוחותיה ואין ספק כי פעילות זאת מביאה להשבחתם הכלכלית.

(ה) מבחן ההנגדה- לטענת העוררת רובה ככולה של הפעילות מתמקדת בפיתוח ולא במתן שירותים.

העוררת לא מספקת שירותים לפי בקשות הלקו חות כאלה ואחרים אלא עוסקת בפיתוח מיצגים

חכמים.

יד. לאור זאת טוענת העוררת כי מההלכה הפסוקה שראשיתה ב"הלכת הרעיונות" ויישום מבחניה

המעידים על פעילות תעשייתית לפי פסיקות בית המשפט, עולה כי השימוש שנעשה על ידי העוררת

חוסה בדיוק תחת הגדרה זו של "תעשייה". משכך לטענתה יש לפי ההלכה הפסוקה יש לסווג את השטח

העיקרי כ"מבנה בתעשייה" ואת הסככה כ"סככה בתעשייה".

טו. לפיכך טוענת העוררת כי סיווג השטח העיקרי של העוררת כ"משרדים בתעשייה" הינו שגוי לפי צו

הארנונה ויש לסווגו בסיווג התואם ביותר שהינו "תעשייה", וכפועל יוצא לסווג את הסככה כ"סככה

בתעשייה".

טענות הנוגעות לשטח הנכס:

טז. העוררת טוענת כי עם קבלת החזקה היא חויבה על שטח עיקרי בגודל של 597 מ"ר וביום 21.2.2022

קיבלה הודעה כי הוגדל השטח לחיוב ל639 מ"רכמו כן טוענת כי צורף הסבר להודעה לפיו הטעם

להגדלה הינו טעות בחישוב השטחים המשותפים והחיוב החדש חושב על פי פקח בתאריך 1.3.2022

ללא כל פרטים נוספים

יז. לאחר מכן טוענת העוררת כי המשיב הגדיל את שיעור הנכס פעם נוספת וללא הודעה לעוררת, אשר

גילתה על כך במקרה בדרישת התשלום לחודשים 03-04/2022 .

יח. לטענת העוררת המשיב ציין מפורשות בתשובתו השנייה כי גודל הנכס (שטחו העיקרי פלוס הסככה)

הינו 525.05 מ"ר ולשטח זה מתווסףחיוב בגין שטחים משותפים של 113.57 מ"ר. והכל לטענת המשיב

על בסיס מדידה שבוצעה בתאריך 2.1.2022.

יט. מתשובת המשיב לעיל מציגה העוררת את העובדות הבאות לכאורה: גודל השטח העיקרי לחיוב הינו

לכל היותר 506.55 מ"ר ושטחה של הסככה הצמודה לעסקה הינה 15.5 מ"ר בלבד ולא 114 מ"ר.

העוררת מעלה תהיות הנוגעות לפעולות המשיב כגון כיצד בוצעה חלוקה לשטחים משותפים? ומהי

ביקורת הפקח שנערכה כביכול ביום 1.3.22 המצוין כסיבה להגדלה הראשונה, בעוד שבתשובתו השנייה

מבסס המשיב את תשובתו על מדידה שכביכול בוצעה לנכס ביום 2.1.22?

כ. לאור זאת טוענת העוררת כי על ועדת הערר להחליט כי:

(א) יש לתקן את גודל הנכס ולהעמידו, לכל היותר על שטח של 506.55 מ"ר בהתאםלתשריט המדידה.

(ב) יש לתקן את גודל השטח לחיוב בגין הסככה הצמודה לנכס על 18.5 מ"ר ולסו וגה כ"סככה

בתעשייה" לפי סעיף 2.4.1 בהתאם לשימוש שנעשה בו

(ג) יש לתקן את גודל לחיוב, לכל היותר, לגודל של 638 מ"ר

(ד) יש לסווג את השטח העיקרי כ"מבנה בתעשייה" בהתאם השימוש נעשה בו לפי סעיף 2.4.1 לצו

הארנונה.

5. טענות המשיב

טענות הנוגעות לסיווג הנכס:

א. המשיב טוען כי סיווג הנכס יקבע בהתאם לשימוש הנעשה בו, בהתאם לתקנה 1 לתקנות ההסדרים

במשק המדינה (ארנונה ברשויות המקומיות), תשס"ז-2007. לאור זאת חויבה העוררת בארנונה

בסיווג "משרדים בתעשייה" בהתאם לצו הארנונה.

ב. המשיב טוען כי מתוך אתר האינטרנט של העוררת עולה שעוסקת במתן שירותים בתחום

הקמעונאות ומתן פתרונות לקמעונאות המשנים חוויות בחנויות ברחבי העולם. העוררת נותנת

שירותי תמיכה, תחזוקה, ניהול תוכן ותמיכה גלובלית ללקוחותיה.

ג. המשיב טוען כי הפסיקה בעמ"נ 186/07 גרו דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע"מ נ' מנהל

הארנונה בעיריית תל אביב יפו קבעה שלצורך סיווג נכס בסיווג "תעשייה/ בית תוכנה" נדרש

שתתקיים פעילות ייצורית. זאת ועוד נקבעו מבחני פסיקה שהועלו בטענות העוררת לפיהם נקבע

סיווג נכס כ"תעשייה".

ד. המשיב טוען כי בפסיקה ניתן פירוש מצומצם ודווקני להחלת הסיווג "תעשייה/בית תוכנה"

בהתאם למבחנים שצוינו מעלה.

ה. זאת ועוד טוען שישנה חזרה של העוררת על טענותיה כפי הועלו בכתב השגה מבלי שהוסבר מטעמה

מהי בדיוק הפעילות המתבצעת בנכס וכיצד היא חוסה תחת סיווג "תעשייה/בית תוכנה", זאת

מבלי לצרף אף אסמכתאות הנדרשות לצורך ביסוס הטענות.

ו. המשיב טוען כדוגמ ה את טענת העוררת לפיה בחברה ישנם 21 עובדים מתוכם 17 מעצבים

תעשייתיים ומעצבים בתלת מימד בטכנולוגיה. אולם אף אחד מעובדי החברה אינו עובד ייצור,

מחקר ופיתוח אלא כולם עוסקים בעיצוב, מתן תמיכה, הנהלה והנהלת חשבונות, וללא עובדי

תעשייה או תעשייה מתקדמת.

ז. העוררת לא צירפה דוחות כספיים מהם ניתן ללמוד לגבי הכנסות/הוצאות העוררת ממחקר ופיתוח

למול הוצאות והכנסות משיווק ומכירה; אישור רו"ח של החברה ביחס לפעילות המתבצעת בנכס

או אישורים ממוסדות ממשלתיים כגון רשות המיסים/ החדשנות וכיוצ"ב המעידים על כך

שהעוררת הינה חברה תעשייתית. ואף לא נתנה מידע או אסמכתא ביחס למוצר אותו היא לכאורה

מפתחת ללקוחותיה.

ח. לאור זאת טוען המשיב שהעוררת אינה עושה בנכס כל שימוש הניתן לחסותו תחת "תעשייה" לפי

פרק 3.4.1 לצו הארנונה ואינה עומדת במבחנים ובהגדרות המצוינות בסעיפים 3.4.1.1 ו- 3.4.1.2 .

לצו הארנונה

ט. המשיב טוען כי על הטוען כנגד שומת מס מוטל נטל הראיה להוכיח טענותיו ולא די בתחושה

בעלמא, המבוססת על הנחות והשערות בלבד אלא יש להניח תשתית עובדתית לטענה (בר"ם

8499/06 עו"ד גדעון אליאב נ' עיריית הרצליה[15.11.2006). ומשלא עמדה העוררת

בנטל ההוכחה לטענת המשיב, דין טענותיה להידחות.

י. בנוסף טוען כי יש לדחות את טענת העוררת כי החיוב בסיווג "משרדים באזור תעשייה" הינו סיווג

שיורי ביחס לסיווג "תעשייה" הכללי.

לטענת המשיב סיווג "משרדים באזור תעשייה" הינו סיווג ספציפי שמטרתו להחריג משרדים,

שירותים ועסקים באזורי תעשייה מתחת הגדרת הסיווג הכללי של "תעשייה". הגדרת משרדים

ועסקים אינם נמנים בסיווג כללי "תעשייה" ומוגדרים באופן ספציפי כ"משרדים באזור תעשייה".

יא. המשיב אינו מצא כל הבדל בין הפעילות שהעוררת עושה בנכס לבין פעילות המתבצעת במשרדים

העוסקים בשרטוט, אדריכלות, מהנדסים וכו' ואף אינו מצא כי הינה בית תוכנה.

יב. כמו כן סעיף 3.2.4 להגדרות צו הארנונה קובע כי עסק הינו "כל פעילות שאיננה למטרת מגורים

גרידא, בין שהינה למטרת מסחר ובין שהינה לצורכי מתן שירותים, בין שהינה לצורכי תעשייה

וייצור ובין שהינה לצורכי חלקאות וכיוצ"ב לרבות הרמ"ב:".

יג. לטענת המשיב פעילות העוררת הינה פעילות של עסק ועל כן חוסה תחת הגדרת משרדים ומסחר

בסעיף 3.2 לצו ומחויבת לפי"משרד באזור תעשייה" ולא כ"תעשייה".

יד. לאור האמור טוען המשיב כי יש לדחות את טענת העוררת ביחס לסיווג שטח הסככה, בהתאם

לטעמים שפורטו לעיל כיוון שהפעילות המתבצעת בנכס אינה חוסה תחת סיווג "תעשייה" ולכן לא

ניתן לסווג את שטח הסככה בסיווג "סככה בתעשייה" והסככה סווגה כדין.

טענות הנוגעות לשטח הנכס:

טו. המשיב טוען כי בהתאם לבדיקה ומדידה שביצעה העירייה בנכס ביום 02.01.2022 עולה כי העוררת

מחזיקה בשטח עיקרי בגודל של 525.05 (שטח העסק 506.55 מ"ר+ שטח מחסן הגודל של 18.50

מ"ר) הידוע כנכס מס 15109460042. על שטח הנכס העיקרי הועמסו שטחים משותפים באופן

יחסי בגודל 113.57 מ"ר לפיכך חויבו בשטח עיקרי בגודל 639 מ"ר

טז. כמו כן העוררת מחזיקה בחלק משטחי הסככה של המבנה בגודל של 114 מ"רבהתאם להודעת של

בעלי הנכס ולמדידה שנערכה ע"י העירייה ועל כן חויבה בגין שטח סככה מס' 15109400012

וחויבה בגין נכס מס' 15109400012 חלקה היחסי בחניה המשמשת את המבנה בסיווג קרקע

התפוסה בשטח של 155 מ"ר

יז. לאור זאת מבקש המשיב מועדת ערר לדחות את טענתה השגויה של העוררת כי המחסן בשטח

18.5 מ"ר הינו חלקה של העוררת בסככה

יח. זאת ועוד טוען המשיב כי טענת העוררת בנוגע לגודל שטח הנכס לחיוב נטענה בעלמא מבלי שצירפה

כל אסמכתא ראויה שיש בה לסתור את ממצאי הראייה. לעניין זה נקבע כי על הטוען כנגד שומת

מס מוטל נטל הראיה להוכיח טענותיו ולא די בתחושה בעלמא, המבוססת על הנחות והשערות

בלבד אלא יש להניח תשתית עובדתית לטענה (בר"ם 8499/06 עו"ד גדעון אליאב נ' עיריית הרצליה

[15.11.2006). וכן סעיף 318 לפקודת העיריות אשר קובע כי "פנקסים הנחזים

ככוללים ארנונה שנקבעה או שומה שנעשתה לפי פקודה יתקבלו- בלי כל ראיה אחרת- כראיה

לכאורה על קביעת הארנונה או על עשיית השומה ועל תוקפן".

יט. לאור האמור לעיל טוען המשיב כי העוררת חויבה בארנונה כדין ודין טענותיה להידחות.

6. דיון

א. התקיים דיון בערר ביום 23.10.2022 הצדדים חזרו על טענותיהםבמהלך הדיון בהרחבה.

7. סיור התקיים סיור בנכס נשוא הערר בתאריך 24.10.2022. להלן דו"ח הסיור

8. ההכרעה

9. כעולה מהמסמכים שהוצגו בפני הועדה ומהדיון שהתקיים בתאריך 09.01.2022 ומהסיור שהתקיים

בתאריך 24/10/2023 הועדה סבורה כי יש לדחות את הערר כדלקמן

לעניין סיווג הנכס

10. הועדה סבורה כי טענת העוררת לסיווג הנכס תחת"תעשייה/בית תוכנה", שכן עיקר עבודתה של החברה

אינה בייצור אלא בעיצוב פריט ללקוחות בהזמנה אישית, לא זו אף זו בסיור שנערך במקום הועדה לא

מצאה כל פעילות ייצור שניתן יהיה לשייך אותו לפעילות העוררת.

11. הסיווג שנקבע לעוררת "משרדים בתעשייה" הינו הסיווג הכי מתאים לפעילותה של העוררת, שכן העוררת

לא הראתה כל פעילות יצור שניתן יהיה לשייך אותו לפעולתה, וכל ייצור הפיזי של הפריטים שמועברים

ללקוחות אינם מיוצרים במקום.

לעניין גודל הנכס

12. הועדה סבורה כי טענותיה של העוררת באשר לגודל הנכס דינה להידחות שכן העוררת לא צירפה מדידה

נגדית למדידה שהגיש המשיב וכל ראייה התומכת בגרסתה.

13. הועדה מקבלת את טענת המשיב לעניין חישוב גודל הנכס המחויב בארנונה שכן חיובים אלו מורכבים

משטח עיקרי ומחלק יחסי של העוררת בשטחים המשותפים, וכן בחלקה היחסי של העוררת בחניה בבניין.

14. על החלטת הועדההחלטת ניתן לערער לפני בית המשפט לעניינים מנהליים שבאזור שיפוטו מצוי מקום

מושבה , בתוך 45 ימים ממועד המצאת ההחלטה לצדדים

15. המזכירות תשלח החלטה לצדדים

16. החלטה ניתנה בתאריך 1.11.2023.

17. החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית פתח תקוה