פרוטוקול ועדות ערר מס' 51/17 - יעקב טובי

בפני הועדה לעררי ארנונה ערר 51/17

שבעיר עכר

בפני ועדת הערר: עו''ד ראמי חזאן - יור הועדה

(בהרכב חסר) מר יהודה עייאש -- חבר הוועדה

בעניין שבין: יעקב טובי

עייי בייכ עוהייד ברק טובי העורר

- נגד.

מנהל הארנונה של עיריית עכו

עייי בייכ עוייד דביר ליבוביץ ואחי המשיב

החלטת

רקע בללי וטענות הצדדים:

1

בפתת החלטה וו נציין, כי ערר זה נשמע בהרכב חסר ובהתאט התלטה זו ניתנת בהרכב חסר, בהתאס

להסכמת הצדדים שניתנה ביום 29.5.18 וביוס 8 ובהתאם להוראות תקנה 11ג לתקנות הרשויות

המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת הערר), התשלייז - 1977.

הערר נשוא התלטתנו הוגש על החלטת המשיב בהשגה שהגיש העורר מכח חוק הדשויות המקומיות

(ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו -1976 (להלן: ייחוק הערל'"), על חיובו בגין התזקתו בנכסי

המשמש כחנות בגדים, אשר סומן בפנקסי העיריה כנכס מסי 18007022003 והממוקם ברתי בן עמל

2 בער עכו (להלן: י'הנכסי). העורר חולק על אופן סיווג שטח של 15.79 מייר, הנמצאיס בחלקו

העליון של הנכס ואשר בעבר סווג כיייציעיי (להלן: 'יהחלק שבמחלוקתיי). עקב שינוי סיווג החלק

שבמחלוקת מיייציעיי לייעטקיסיי הוגשה השגת העורר, ההשגה נדחתה ומכאן הערר.

3. בעררו טוען העורר כי המדובר ביציע חהמשמש למטרות שוליות של העסק, אין גישה של לקותות אליו

וכן מלין על היעדרם של קריטריונים בצו המסיס מהם ניתן יחיה ללמוד כיצד מקבל המשיב את

ההחלטה מתו יציע ומה לא. המשיב טוען מנגד כי המדובר בחלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהפעילות

העסקית שבנכס, נצפתה בו סתורה ועליה מחירים, קיימת גישה של לקותות למקוס באמצעות מדרגות

ולכן סווג כדין ובהתאס לשימוש שנעשת בו בפועל.

ביום 29.5.18 התקיים דיון בערר בנוכחות הצדדים ובאי כוחם. במהלך הדיון הציגו הצדדיס תמונות

שצילמו בנכס. בייכ המשיב הצביעה על קיומת של תמונה בה נצפית בחלק שבמתלוקת סחורה עליה

שלט עם מתיך וטענת כי יש ללמוד מכך על קיומה של מכירת ונוכתות לקוחות בחלק שבמחלוקת. ביחס

לכך טען העורר כי המדובר בסחורה ישנה שהוא העלה לחלק שבמתלוקת כאשר נותר עלית השלט, אך

הוא עומד על כך שאין גישה של לקוחות ליציע ולא מתקיימת בו מכירה. כן טען העורר כל הגישה אל

החתלק שבמתלוקת אינה נותה, התקרה נמוכה ובגובה 1.70 והמקום אינו נוח ואלנו מיועד לשהלית אדס.

עוד נטען כי המקום משמש בעיקר לאחסון סחורה ישנה של בגדי חורף בעת הקיף ולהפך. נטען כל יש

1

.0

.1

לאבחן מקרה זה מהחלטות שניתנו על ידי וועדת הערר לגבי עסקים אחרים, שם ניכר כי החלק העליון

היווה חלק מרכזי מהפעילות בעסק ולא שימש כמדף שולי, כבמקרה וה.

בתוס הדיון הסכימו הצדדים כי הערר ייקבע לטיור חוועדה בנכס בהשתתפות הצדדים.

סיור כאמור התקיים ביום 21.6.18. פרוטוקול הסלור והתמונות שצולמו במהלכו הופצו לצדדים. כפי

שצוין בפרוטוקול חסיור, במחלך הסיור הבחנו כי המדרגות המובילות לחלק שבמחלוקת הנן צרות, לא

יציבות וארעיות וכי העלייה בהן אינח נוחה ואינה יציבה. הגישה אליהן היתה חטומה בקולב בגדים

מודולרי. השהייה בחלק שבמחלוקת היתה לא נותה. במקום נצפתה בעיקר סחורת חורף אך גס נמצאו

במקוס בגדי ים. נצפה מקרר משרדי קטן, מתקן מי עדן ומיקרוגל. פרט לאלה לא נותר כמעט מקוס

לעמוד ולשהות בו. בקומה התחתונה של הנכס נצפתה סחורה בהיקף נרתב המאוחסנת בו, רחב בהרבה

מה שנצפה בחלק העליון. בתוס הטיור התבקשו הצדדיס למסור עמדתם וככל שלא יגיעו להסכמוות,

האם יסכימו להסתפק בממצאי הסיור וקביעת הערר לסיכומים. בהתאם הודיעו הצדדים כל הם

מסכימים לקביעת הערר לסיכומים ובהתאס הוגשו סיכומיהס.

העורר בסיכומקו חזר על טענותלו בדבר היעדר קריטריוניס לסיווג יציע בצו המסיס, תור על טענתו כל

המדובר במעין מדף שבו נעשית פעילות שולית לעסק ולהבדיל מערריס אחרים בהם ניתנו החלטות

וועדה זו ונדחתה טענת סיווג כיציע, עת באותס מקרים היתה בתלק וה פעילות מרכזּית של העסק.

המשיב בסיכומיו תזר על טענתו כי המדובר בחלק אינטגרלי מהעסק, בו מתבצעת מכירה ללקותות,

אתסון סתורה ואף קיים במקוס מטבתון. המשיב הוסיף טענה חדשה, לפיה סיווג כיציע יביא לחיוב

חלק אינטגרלי מעסק בתעריף נמוך מתעריף המינימום הקבוע בתקנות ההסדריס לגבי עסקים ובכך

יחיה החיוב לא חוקי ומנוגד לתקנות ההסדרים.

כאמור, המחלוקת נסובה סביב חיובו של החלק שבמחלוקת ובשאלה האם הוא מהווה יציע או לאו.

ככלל, סיווגו של נכס כלשחו, לצרכי הטלת ארנונה מתבצע על פי חשימוש שנעשה באותו נכס. כלל גה

מעוגן בהוראת סעיף 8א) לחוק ההסדרים במשק המזינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב)

תשמייג - 1992, הקובע:

<מועצת תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסיס שבתחומה, שאינס אדמות בנין; הארנונה

תחושב לפ *חידת שטת בהתאס לסוג הנכס לשימושו ולמקומו ותשולם בידי המחזיק בנכסי?,

מהוראת סעיף זה עולה, כי סיווג העסק לצורך קביעת שיעור הארנונה, יקבע על פי השימוש שנעשהת

בפועל בנכס - ראו לעניין וה אף בגייצ 345/78, 364, 461, 462 ירדניה חברת לביטות בע''מ ואח' ג'

עירית ת'/א-יפו, פייד לג(1), 113.

המשלב כאמור סיווג את התלק שבמחלוקת בסליווג ייעסקיסיי בעוד בעבר סיווגו כיייציעי!.

עיון בצו המסים מעלה, כי לא ניתנה כל פרשנות למונח יייציעיי, ובסי 5ב (8) לצו, מופיע אך ורק הפריט

ייגלדיה עילית או יצע יי מבלי שניתנה פרשנות כלשהי למונח זה. היינו, לא עומדת בפנינו פרשנות מתוך

לשון צו המסיס ועלינו לתת את הפרשנות או ההסבר הראוליים.

.12

כפי שכבר הבענו עמדתנו בעבר (ראו למשל ערר 29/16 שלמה סרור גי מנהל הארנונת בעירית עבו, ערר

6 מוסך האחים פרטוש נ' מנהל הארנונה בעירית עכו), לטעמנו, חמונת "יציעיי שבצו המטים

מכוון למתחם ארעי, שולי, המשרת את החלק העיקרי של הנכס ואת פעילותו המרכזית ולא כוה

המהוות קומה בפני עצמו ואשר נעשה בו אותו שימוש מרכזי של הנכס.

ראו לעניין זה הפרשנות שניתנה בפסיקה למונח וה, במסגרתה רא ביייציעיי כמעין יימדף רחב ממדיס"י,

שהותקן בתלקו העליון של נכס לצורך נלצול מכטימלי של שטח ולצורך מטרות שוליות לעסק כגון

אחסון. ראו לעניין זה דברי כבי השופט ישעיה בפסק דינו בעמייג (תל אביב - יפו) 200/02 מנהל הארנונה

של עירית הרצליה נ' אברהם יהודית (טרם פורסס) סוף פיסקה 4:

+תגלריה...לא נועדה לשמש לשתיית אלם בה, או למיצולה כחלק משטת החנות אלא לאחסנת טובין..-

לא *עלה על הלעת להייב בעל עסק בגין כך בתשלוס ארנונת, כשם שלא יעלה על הדעת לחייבו בשק

התקנת מלפיס לאחסון לאודך הקירות או בחלל העלנון של החנות, אין שוני עקרוני בין מדפים אן

מחיצות תמותקנים לאולך קילות המבנה או בחלק העליון שלו לבי( התקנת גלריה בחלק העליון של

ההתנותת ש תיא, למעשת, מל 4 לחב מימדים המשתלע על פני מלבית החלל העכיון או על פני חלקנ..+

[ההדגשות הוספו].

3. כפי שציינו בעבר, לטעמנו פרשנות זו מתיישבת עם ההיגיון ועם המטרות שמבקש מתקין צו המסים

להגשים בקובעו את מונח זה, שכן לדעתנו, הרעיון העומד מאתורי חיוב בארנונה מופתת הוא שימושו

למטרות שוליות ונלוות לניהול העסק בנכס, ולטעמנו תוצאה לפיה התכוון מתקין צו המסים ליתן

הנחה משמעותית זו לשטח שהוא למעשה קומה עליונה המהווה מתחם בפני עצמו לבל דבר ועניין

והיכול לשמש, והמשמש בפועל לפעילות עסקית עיקרית הזהה לזו המתרחשת בקומה הראשונה של

העסק, רק משום ששטחה קטן במקצת משטחה של הקומה התחתונה ו/או רק משוס שהמדרגות

אליה *וצאות מהקומה הראשונה, כלל אינה מת*ישבת עם הה*גיון ועס מטרות הצנ.

. ווהי לעניות דעתנו המסקנה ההגיונית המתיישבת עם המטרות שמבקש להשיג צו המטים, קר?

להעניק הקלות בתיוב ארנונה במקרים המצדיקים וּאת, ויש לפרש את המונת ייציעיי במקרה וה

בהתאם לאותן מטרות.

יפים לעניין זה דבריו של כבי השופט שי תשין בבגייצ 282/51 הסתדרות העובדים הלאומית בא'יי ואחי

נ' שרת- העבודיה ואח' (פייד ור 237, 245):

ש,..חזק שכוונת מחוקקו לא הובעה בו בצורת ברורת די צרכה, יש לפרשו פירנש אשר יורה

על כווכה העולה בקנה אחד עס נוחות, הגיון, צדק ועקרונות חוק מקובלים..%,

. וביישום לעניינו, לטעמנו התלק שבמתלוקת עונה אחד לאחד לפרשנות וו. המדובר בנכס קטן וצפוף,

קטן משמעותית משטח הקומה שמתחתיו, נמוך (בגובה 1.70 מייר) כך שקשה לעמוד בו באופן וקוף

ולהישאר בו לאורך זמן, העלייה אליו הנה צרה ולא נותה ואף לא יציבה, במרביתו הוא משמש לאחסון

סחורה שאינה נמכרת באופן שוטף בתנות ומהווה מחטן לסחורה של העונה הקודמת, חלקו הקטן

מאוד משמש למקרר קטן ומיכל מיס - כך שמעבר לכך כמעט ולא נותר מקום לעמוד בו, דבר אשר

לטעמנו עומד בסתירה מוחלטת לטענת המשיב כי לכאורה יש במקוס קבלת לקוחות. הדבר גם אינו

מתיישב עם היות הגישה למדרגות חסומה במתקן מודולרי וארעיות המדרגות וחוטר יציבותן, ומכל

מקום, התרשמותנו הבלתי אמצעית מביקורנו במקום הנה, כי לכל הדעות החלק שבמתלוקת אינו

משמש לקבלת לקוחות אלא כמעין מדף הנותן תמיכה לפעילות המרכוית בנכס, המתבצעת בתלקו

התחתון. נפנה גס לאתסון הנרחב של הסחורה השוטפת שמבוצעת בקומה התחתונה, הנרחבת בהרבה

מהאחסון המבוצע בתלק שבמחלוקת.

.6

.17

.8

.9

.20

נציין בהקשר וה, כי התרשמותנו מביקורנו בנכס מעלה, כי המדובר במקרת שונה בתכלית

מהתלטותינו בעררי טרור ומוסך פרטוש שצוינו לעיל.

כך, במוסך פרטוש, במסגרת הסיור שערכנו בנכס התרשמותנו היתה כל הפעילות המתבצעת במפלס

העליון אינה פעילות שולית כלל ועיקר אלא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהשימוש העיקרי והעסקי

בנכס ואף חלק מהות? ומשמעותי מאוד ממנו. בכלל וּה נמצא כי חקומה העליונת כוללת שלל משרדים,

בניהם סוכנות הביטוח והמימון שמנהלת העורר בנכס (כפי שפורט גם באתר האינטרנט), משרדי

ההנהלה, חדר ישיבות רתב ידיים, פינת ישיבה מפוארת עס ספות וטלוויוית, מטבחון, תדר אוכל,

מקלחות ועוד -- כל אלה לכל הדעות אינם פעילות שולית אלא לב לבו של העסק.

ואלו בעניין שלמה סרור, מדובר היה בקומה שלמה ורחבת מימדים, בה מאוחסנים רהיטים רבים

המלועדיס למכירה, מתקיימת במקום קבלת קהל והקומה למעשה משמשת כחלל תצוגה נוסף של

רהיטים ואין כל אי נוחות בשהייה בקומה, אליה מובילות מדרגות רחבות ידליס.

נסיבות אלה לכל הדעות שונות בתכלית מנסיבות מקרה גּה ולכן יש לאבחן החלטות אלו.

לאור כל האמור לעיל, ממצאי הסיור שנערך בנכס והתרשמותנו הישירה מהנכס, הגענו לכלל מסקנה כי

החלק שבמתלוקת בא אחד לאחד בגדר *יציעיי ובהיותו סיווג ספציפי בצו המסיס המתליחס לנכס מסוג

גה ובהתאס לפסיקה והחוס לפיהם יש לסווג נכס לפי שימושו -- יש לסווג את התלק שבמחלוקת

כיייציעיי וכפי שסווג על ידי חמשיב בעבר.

בשולי הדברים, נתליחס לטענתו של המשיב שעלתה בסי 32-39 לסיכומיו, בדבר היות התעריף הקבוע

ליציע נמוך מתעריף המינימום הקבוע בתקנות ההסדרים לגבי עסקים. ביחס לטענה זו נאמר כי אין לנו

אלא לחביע פליאה רבה על עצם העלאתה על ידי המשיב.

ראשית, המדובר בטענה שלא נזכרה כלל לא בשלב התשובה להשגה ולא בשלב התשובה לערר אלא

עלתה לראשונה בשלב הסיכומיט תוך הרחבו חזית אסורה.

שנית, כפי שהמשיב עצמו טוען לעתים תכופות בערריס רביס, טענות כנגד סבירותו או חוקיותו של צו

המסים אינן בגדר הטענות שניתן להעלות בהשגה או ערר. נפנה לפרוטוקול הדיון מיוס 29.5.18, בו באת

כח המשיב עצמה טענה טענה גו. כן נפנה להוראת סעיף 3 לתוק הערר, המגדיר את סמכויות מנהל

הארנונה (וכפועל יוצא -של וועדה זו), הקובע כדלקמן:

שא מי שחניב בתשלוס ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיוס קבלת תודעת התשלום

להשיג עליה לפני מנהל תארנונת על יסוד טענת מטענות אלת:

() תנכס שבשלו מדלש התשלוס אינו מצוי באזול כפי שנקבע בהודעת התשלום.

(2) נפלת בהולעת תתשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדפו או תשימוש בו.

3 הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו - 269 לפקודת העיליות.

(9) היה הנכס עסק כמש מעותו בטעיך 3(8) לתוק הסדרים התשמייג - שהוא אינו בעל שליטת

או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס .

(ב) אין באמול כחוקן זת כדי להסמיך את מנהל האלנננה או את ועדת העדר לדון או להחליט

בטענה שמעשה תמועצה של הלשות המקומית בהטלת האדנונה או בקביעת סכומית היה נגוע

באז חוקיות שלא כאמוד בפסקאות (1) עד (3) של סעייך קטן (א)יי. (ההדגשות שלנו).

ואלו סי 6 לחוק הערר קובע בי:ייהלואה עצמו מקופח בתשובת מנהל האלרנונת על השגתו לשא?,

4

תוך שלושים :וס מיום שנמסדה לו התשובה, לערוד עלית לפני ועדת על ".

עינינו הרואות, כי חוק הערר הסמיך את מנהל הארנונה, ובחיותה ערכאת ערר על החלטותיו של מנחל

הארנונה --גם את וועדת הערר -לדון בנושאים ספציפיים ומוגדרים בלבד, אשר פורטו במטגרת רשימת

סגורה שבסי 3 לחוק הערר. עוד עולה כי הנושאים שפורטו בסי 3 הנם בעלי אופי עובדתי - טכנל.

גם במסגרת ההלכה הפסוקה עמדו על כך בתי המשפט, ועל חשיבות השמירה על הגבולות הברורים

שהציב תוק הערר לסמכויותיה של ועדות הערר -ראו למשל פסק דינו של ביחמייש העליון בשבתו

כבג''צ בבגייצ 764/88 +שנים וחומרים כימיים בע''מ נ' קרית אתא, פייד מייו (1) 793 (לחלן: 'יפסייד

דשנים וחומרים כימ*יםיי), אשר קבע בזו הלשון:

>סמכותו של מנתל הארנונה מצומצמת. היא (מוגבלת למשאים עונלתיים, טכניים ובלודים בלבל.

שאלות עקלוניות :ותל, כמו הקליטרינניס שנקצעו לאופן הטלת הארונה, סבירות גובה האלנונה

וכל', אין תוא רשאי להידרש. אם זה הדין בסמכותו של מנהל הארנונה, ממילא זהו גם הדין לגבי

סמכוה של ועלת העלל...י. (ההדגשה שלנו).

נפנה במיוחד לסייק 3 הקובע כדלקמן:

(ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל האלגונה או את ועדת העדר לדון או להחליט בטענה

שמעשה המועצה של הדשות המקומית בתטלת הארגונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי חוקיות

שלא כאמול בפסקאות (1) על (3) של סעיף קט (א)יי. (ההדגשות שלנו).

משהסיווג יייצועיי מופיע בצו המסים ואין כל הוראה המגבילה שימוש בו בכל הנוגע לנכסיס המשמשים

כעסקים, ממילא וועדה זו מחויבת להוראותיו של צו המסים כפי שהן מופיעות בצו, ואינה מוסמכת

לבחון את סבירותם או חוקיותם. על כן, טענה זו נדחית.

1, כך גס ומאותם נימוקים נדחית טענת העורר בדבר היעדר קריטריוניס לסיווג יייצועיי, כפי העולה

מהמובא לעיל, המדובר בטענה שאינה בגדר הטענות שניתן להעלות במסגרת השגה וערר. למעלה מן

הצורך נציין, כי איננו סבורים שהיעדר קריטריונים בפני עצמו מצדיק פסילת הסיווג, קיימיס סיווגים

רבים בצווי מסיס שאינם כוללים רשימת קריטריוניס וההלכה הפסיקה יצקה לגביהס תוכן, כפי

שנעשה לגבי 'ייציעיי - ראו לעניין זה למשל בבריים 4021/09 מנהל הארנונה של עירית תל אביב ני

חברת מישל מרסייה בעי'מ (פורסם בנבו) -- שם נקבעו המבתניס לגבי הסיווג 'ימלאכהיי, עייש 180/96

מינסק סחר בע'/מ ג' עירית חיפה (פורסם בנבו) -- שס נקבעו המבחנים לגבי הסיווג ייתעשיהיי וכיוייב.

ואולם, ואת כאמור אך ורק בגדר למעלה מן הצורך ובמאמר מוסגר, משוועדה וו ממילא אינה מוסמכת

לדון בטענה זו. כך גם, ממילא במקרה וה ולאור מסקנתנו כי חמדובר ביייציעיי, דיון וה הנו תאורטי.

סיכום:

2. לאור כל האמור לעיל, הערר מתקבל.

3, בשים לב לתוצאה אליה חגענו, ישא חמשיב בהוצאות העורר בסך של 2,000 ₪.

4. בהתאס לתקנה 0(ב) לונקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (טדרי דין בפני

וועדת הערו), התשלייז -1977, קיימת זכות ערעור על החלטה זו, לפני בית המשפט לעניינים מנהלייס

בחיפה וזא תוך 45 ימיס מיוס מטירת ההחלטה.

5. בהתאם להוראת תקנה 20 (ג) לתקנות הרשולות המקומיות (ערר על קביעת ארנונח כללית) (סדרל דין

בוועדת הערר), התשלייג -1977, התלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית עכו, וואת תוך 10

ימים מיום הגעת ההתלטה לצדדים. הצדדים יוכלו להביע את התנגדותם לפרסום ההחלטה בתוך 5

גמים מיוס קבלת ההחלטה ותינתן החלטה בהתאס.

מר ימודה עייאש

ר הוועדה

לוייר ועדת הערר

ניתן ח*ום, ו