פרוטוקול ועדות ערר מס' 51/17 - יעקב טובי

בפני הרעדה לעדרי ארנונה

שבעיר עכו

ערר 51/17

בפני ועדת הערר:

(בהרכב חסר)

עו״ד ראמי הראן - יו״ר הועדה

מר יהודה עייאש - חבר הוועדה

בעניין שבי(:יעקב טובי

ע״י ב״כ עוה״ד ברק טוביהעורר

־נגד־

מנהל הארנונה של עיריית עכו

ע״י ב״כ עו״ד דביר ליבוביץ ואח׳המשיב

החלטה

רקע כלל* וטעמת הצדדי 0;

1. בפתח החלטה זונציין, כיערר זה נשמע בהרכב חסר ובהתאם החלטה זו ניתנת בהרכב חסר, בהתאם

להסכמת הצדדיםשניתנה ביום 29.5.18 וביום 21.6.18 ובהתאם להוראות תקנה 11ג לתקנות הרשויות

המקומיותעל (ערר קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת הערר), התשל״ז - 1977.

2. הערר נשוא החלטתנו הוגש על החלטת המשיב בהשגה שהגיש העורר מכח חוק הרשויות המקומיות

(ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל״ו 1976 (להלן: "חוק הערר"), על חיובו בגין החזקתו בנכס

המשמש כחנות בגדים, אשר סומן בפנקסי העיריה כנכס מס׳ 18007022003 והממוקם ברח׳ בן עמי

36/2 בעיר עכו (להלן - ״הנכס״). העורר חולק על אופן סיווג שטח של 15.79 מ״ר הנמצאים בחלקו

העליון של הנכס ואשר בעבר סווג כ׳ייציע" (להלן- "החלק שבמחלוקת"). עקב שינוי סיווג החלק

שבמחלוקת מ״יציע" ל״עסקים" הוגשה השגת העורר, ההשגהנדחתה ומכאן הערר.

3. בעררו טוען העורר כי המדובר ביציע המשמש למטרות שוליות של העסק, אין גישה של לקוחות אליו

וכן מלין על היעדרם של קריטריונים בצו המסים מהם ניתן יהיה ללמוד כיצד מקבל המשיב את

ההחלטה מהו יציע ומה לא. המשיב טוען מנגד כי המדובר בחלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהפעילות

העסקיתשבנכס, נצפתה בו סחורה ועליה מחירים, קיימת גישה של לקוחות למקום באמצעות מדרגות

ולכן סווג כדין ובהתאם לשימוש שנעשה בו בפועל.

4. ביום 29.5.18 התקיים דיון בערר בנוכחות הצדדים ובאי כוחם. במהלך הדיון הציגו הצדדים תמונות

שצילמו בנכס. ב״כ המשיב הצביעה על קיומה של תמונה בה נצפית בחלק שבמחלוקת סחורה עליה

שלט עם מחיר וטענה כי יש ללמוד מכךעל קיומה של מכירה ונוכחות לקוחות בחלק שבמחלוקת. ביחס

לכך טען העורר כי המדובר בסחורה ישנה שהוא העלה לחלק שבמחלוקת כאשרנותר עליה השלט, אך

הוא עומד על כך שאין גישה של לקוחות ליציע ולא מתקיימת בו מכירה. כן טען העורר כי הגישה אל

החלק שבמחלוקת אינהנוחה, התקרהנמוכה ובגובה 1.70 והמקום אינו נוח ואינו מיועד לשהייתאדם.

עוד נטען כי המקום משמש בעיקר לאחסון סחורה ישנה של בגדי חורף בעת הקיץ ולהפך. נטען כי יש

1

לאבחן מקרה זה מהחלטות שניתנו על ידי וועדת הערר לגבי עסקים אחרים, שם ניכר כי החלק העליון

היווה חלק מרכזי מהפעילות בעסק ולא שימש כמדף שולי, כבמקרה זה.

בתום הדיון הסכימו הצדדים כי הערר ייקבע לסיור הוועדה בנכס בהשתתפות הצדדים.

5. סיור כאמור התקיים ביום 21.6.18. פרוטוקול הסיור והתמונות שצולמו במהלכו הופצו לצדדים. כפי

שצוין בפרוטוקול הסיור, במהלך הסיור הבחנו כי המדרגות המובילות לחלק שבמחלוקת הנן צרות, לא

יציבות וארעיות וכי העלייה בהן אינה נוחה ואינה יציבה. הגישה אליהן היתה חסומה בקולב בגדים

מודולרי. השהייה בחלק שבמחלוקת היתה לא נוחה. במקום נצפתה בעיקר סחורת חורף אך גם נמצאו

במקום בגדי ים. נצפה מקרר משרדי קטן, מתקן מי עדן ומיקרוגל. פרט לאלה לא נותר כמעט מקום

לעמוד ולשהות בו. בקומה התחתונה של הנכס נצפתה סחורה בהיקף נרחב המאוחסנת בו, רחב בהרבה

מזה שנצפה בחלק העליון. בתום הסיור התבקשו הצדדים למסור עמדתם וככל שלא יגיעו להסכמות,

האם יסכימו להסתפק בממצאי הסיור וקביעת הערר לסיכומים. בהתאם הודיעו הצדדים כי הם

מסכימים לקביעת הערר לסיכומים ובהתאם הוגשו סיכומיהם.

6. העורר בסיכומיו חזר על טענותיו בדבר היעדר קריטריונים לסיווג יציע בצו המסים, חזר על טענתו כי

המדובר במעין מדף שבו נעשית פעילות שולית לעסק ולהבדיל מעררים אחרים בהם ניתנו החלטות

וועדה זו ונדחתה טענת סיווג כיציע, עת באותם מקרים היתה בחלק זה פעילות מרכזית של העסק.

7. המשיב בסיכומיו חזר על טענתו כי המדובר בחלק אינטגרלי מהעסק, בו מתבצעת מכירה ללקוחות,

אחסון סחורה ואף קייס במקום מטבחון. המשיב הוסיף טענה חדשה, לפיה סיווג כיציע יביא לחיוב

חלק אינטגרלי מעסק בתעריף נמוך מתעריף המינימום הקבוע בתקנות ההסדרים לגבי עסקים ובכך

יהיה החיוב לא חוקי ומנוגד לתקנות ההסדרים.

8. כאמור המחלוקת נסובה סביב חיובו של החלק שבמחלוקת ובשאלה האם הוא מהווה יציע או לאו.

9. ככלל סיווגו של נכס כלשהו, לצרכי הטלת ארנונה מתבצע על פי השימוש שנעשה באותו נכס. כלל זה

מעוגן בהוראת סעיף 8(א לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב)

תשמ״ג- 1992, הקובע

"מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה, שאינם אדמות בנין; הארנונה

תחושבלפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו ותשולם בידי המחזיק בנכס".

מהוראת סעיף זה עולה, כי סיווג העסק לצורך קביעת שיעור הארנונה, יקבע על פי השימוש שגעשה

בפועל בנכס - ראו לעניין זה אף בג״צ 345/78, 461,364, 462 ירדניה חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳

עירית ת״א-יפו, פ״ד לג(1,) 113.

10. המשיב כאמור סיווג את החלק שבמחלוקת בסיווג "עסקים" בעוד בעבר סיווגו כ"יציע".

11. עיון בצו המסים מעלה, כי לא ניתנה כל פרשנות למונח ״יציע״, ובס׳ 5ב (8) לצו מופיע אך ורק הפריט

"גלריה עילית או יציע" מבלי שניתנה פרשנות כלשהי למונח זה. היינו, לא עומדת בפנינו פרשנות מתוך

לשון צו המסים ועלינו לתת את הפרשנות או ההסבר הראויים.

2

12. כפי שכבר הבענו עמדתנו בעבר (ראו למשל ערר 29/16 שלמה סדור נ׳ מנהל הארנונה בעירית עבו, ערר

15/16 מוסך האחים פרטוש נ׳ מנהל הארנונה בעירית עכו), לטעמנו, המונח "יציע" שבצו המסים

מכוון למתחם ארעי. שולי. המשרת את החלק העיקרי של הנכס ואת פעילותו המרכזית ולא כזה

המהווה הומה בפני עצמו ואשר נעשה בו אותו שימוש מרכזי של הנכס.

ראו לעניין זה הפרשנות שניתנהבפסיקה למונח זה, במסגרתה ראו ב״יציע" כמעין "מדף רחב ממדים",

שהותקן בחלקו העליון של נכס לצורך ניצול מכסימלי של שטח ולצורד מטרות שוליות לעסק כגוו

אחסון. ראו לעניין זה דבריכבי השופט ישעיה בפסק דינו בעמ״ג(תל אביב ־ יפו) 200/02 מנהל הארנונה

של עירית הרצליה ג׳ אברהם יהודית (טרם פורסם) סוף פיסקה 4 ־

לא"הגלריה... נועדה לשמש לשהיית אדם בה ,או לניצולת כחלק משטח החנות אלא לאחסנת סובין...

לא יעלה על הדעת לחייב בעל עסק בניןכך בתשלום ארנונה, בשם שלא יעלה על הדעת לחייבו בשל

התקנת מדפים לאחסון לאורך הקירות או בחלל העליון של החנות,אין שוני עקרוני בין מדפים או

מחיצות המותקנים לאורך קירות המבנה או בחלק העליון שלו לבין התקנת גלריה בחלק העליון של

תקנות שהיא. למעשה, מדר רחב מימדים המשתרע על פני מרבית החלל העליון או על פני חלקו..."

[ הוספו

13. כפי שציינו בעבר, לטעמנו פרשנות זו מתיישבת עם ההיגיון ועם המטרות שמבקש מתקין צו המסים

להגשים בקובעו את מונח זה, שכן לדעתנו, הרעיוו העומד מאחורי חיוב בארנונה מופחת הוא שימושו

למטרות שוליות ונלוות לניהול העסק בנכס, ולטעמנו תוצאה לפיה התכוון מתקין צו המסים ליתן

הצחה משמעותית זו לשטח שהוא למעשה קומה עליונה המהווה מתחם בפני עצמו לכל דבר ועניין

והיכוללשמש, והמשמש בפועל לפעילות עסקית עיקרית הזהה לזו המתרחשת בקומה הראשונה של

העסק, רק משום ששטחה קטן במקצת משטחה של הקומה התחתונה ו/או רק משום שהמדרגות

אליה יוצאות מהקומההראשונה, כלל אינה מתיישבת עם ההיגיון ועם מטרות .הצו

14. זוהי לעניות דעתנו המסקנה ההגיונית המתיישבת עם המטרות שמבקש להשיג צו המסים, קרי,

להעניק הקלות בחיוב ארנונה במקרים המצדיקים זאת, ויש לפרש את המונח "יציע" במקרה זה

בהתאםלאותן מטרות.

יפים לעניין זה דבריו של כבי השופט ש׳ חשיןבבג״צ 282/51 הסתדרות העובדים הלאומית בא" י ואח׳

ג׳ שרת־ העבודה ואח׳ (פ״ד ו 245,237) ;

"...חוק שכוונת מחוקקו לא הובעה בו בצורה ברורה די צרבה,יש לפרשו פירוש אשר יורה

על כוונה העולה בקנה אחד עם נוחות,הגיון,צדק ועקרונות חוק מקובלים...".

15. וביישום לעניינו, לטעמנו החלק שבמחלוקת עונה אחד לאחד לפרשנות זו. המדובר בנכס קטן וצפוף,

קטן משמעותית משטח הקומה שמתחתיו, נמוך (בגובה 1.70 מ״ר כך שקשה לעמוד בו באופן זקוף

ולהישארבו לאורך זמן, העלייה אליו הנה צרה ולא נוחה ואף לא במרביתו יציבה, הוא משמשלאחסון

סחורה שאינה נמכרת באופן שוטף בחנות ומהווה מחסן לסחורה של העונה הקודמת, חלקו הקטן

מאוד משמש למקרר קטן ומיכל מים - כך שמעבר לכך כמעט ולא נותר מקום לעמוד בו, דבר אשר

לטעמנו עומד בסתירה מוחלטת לטענת המשיב כי לכאורה יש במקום קבלת לקוחות. הדבר גט אינו

מתיישב עם היות הגישה למדרגות חסומה במתקן מודולרי וארעיות המדרגות וחוסר יציבותן, ומכל

מקום, התרשמותנו הבלתי אמצעית מביקורנו במקום הנה, כי לכל הדעות החלק שבמחלוקת אינו

משמש לקבלת לקוחות אלא כמעיו מדר חנותו תמיכה לפעילות המרכזית בנכס. המתבצעת בחלקו

התחתון. נפנה גס לאחסוו הנרחב של הסחורה השוטפת שמבוצעת בקומה התחתונה. הנרחבת בהרבה

מהאחסוו המבוצע בחלק שבמחלוקת.

3

16 .נציין בהקשר זה, כי התרשמותנו מביקורנו בנכס מעלה, כי המדובר במקרה שונה בתכלית

מהחלטותינו בעררי טרור ומוסך פרטוש שצוינו לעיל.

17. כך במוסך פרטוש, במסגרת הסיור שערכנו בנכס התרשמותנו היתה כי הפעילות המתבצעת במפלס

העליון אינה פעילות שולית כלל ועיקר אלא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהשימוש העיקרי והעסקי

בנכס ואף חלק מהותי ומשמעותי מאוד ממנו. בכלל זה נמצאכי הקומה העליונהכוללת שלל משרדים,

בניהם סוכנות הביטוח והמימון שמנהלת העורר בנכס (כפי שפורט גס באתר האינטרנט), משרדי

ההנהלה, חדר ישיבות רחב ידיים, פינת ישיבה מפוארת עם ספות וטלוויזיה, מטבחון, חדר אוכל,

מקלחות ועוד - כל אלה לכל הדעות אינם פעילות שוליתאלא לב לבו של העסק.

18. ואלו בעניין שלמה טרור, מדובר היה בקומה שלמה ורחבת מימדים, בה מאוחסנים רהיטים רבים

המיועדים למכירה, מתקיימת במקום קבלת קהל והקומה למעשה משמשת כחלל תצוגה נוסף של

רהיטים ואין כל אי נוחותבשהייהבקומה, אליה מובילות מדרגות רחבותידיים.

נסיבות לכל אלההדעות שונות בתכלית מנסיבות מסרה זה ולכו יש לאבק ו החלטות אלו.

19. לאור כל האמור לעיל, ממצאי הסיור שנערך בנכס והתרשמותנו הישירה מהנכס. הגענו לכלל מסקנה כי

החלס שבמחלוקת בא אחדלאחד בגדר "יציע" ובהיותו סיווג ספציפי בצו המסים המתייחס לנכס מסוג

זה ובהתאם לפסיסה והחוק לפיהם יש לסווג נכס לפי שימושו - יש לסווג את החלס שבמחלוקת

כ״יציע" וכפי שסווג על ידי המשיב בעבר.

20. בשולי הדברים, נתייחס לטענתו של המשיב שעלתה בס׳ 32-39 לסיכומיו בדבר היות התעריף הקבוע

ליציע נמוך מתעריף המינימום הקבוע בתקנות ההסדרים לגבי עסקים. כיחס לטענה זו נאמר כי איו לנו

אלא להביע פליאה רבה על עצם העלאתה על ידי המשיב.

ראשית, המדובר בטענה שלא נזכרה כלל לא בשלב התשובה להשגה ולא בשלב התשובה לערר אלא

עלתהלראשונה בשלב הסיכומים תוך הרחבת חזית אסורה.

שנית, כפי שהמשיב עצמו טוען לעתים תכופות בעררים רבים, טענות כנגד סבירותו או חוקיותו של צו

המסים אינן בגדר הטענות שניתן להעלות בהשגה או ערר. נפנה לפרוטוקולהדיון מיום 29.5.18, בו באת

כח המשיב עצמה טענה טענה זו. כן נפנה להוראת סעיף 3 לחוק הערר, המגדיר את סמכויות מנהל

הארנונה (וכפועל יוצא -של וועדה זו), הקובע כדלקמן -

"(א) מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום

להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסודטענה מטענות אלה:

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום.

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו.

3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1ו -269 לפקודת העיריות.

(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג לחוק הסדרים התש נ" ג -שהוא אינו בעל שליטה

או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.

(ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט

בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע

באי חוקיות שלא כאמורבפסקאות(1) עד (3) של סעיף קטן (א) ע (ההדגשות שלנו).

ואלוס׳ 6 לחוק הערר קובע כי ■. עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי,

4

תוך שלושים יום מיום שנמסרה לוהתשובה,לעדור עליה לתני ועדת ערר".

עינינו הרואות, כי חוק העררהסמיך את מנהל הארנונה, ובהיותה ערכאת ערר על החלטותיו של מנהל

הארנונה -גם את וועדת הערר -לדון בנושאים ספציפיים ומוגדרים בלבד, אשר פורטו במסגרת רשימה

סגורה שבס׳ 3 לחוק הערר. עוד עולה כי הנושאים שפורטו בס׳ 3 הנם בעלי אופי עובדתי - טכני.

גם במסגרת ההלכה הפסוקה עמדו על כך בתי המשפט, ועל חשיבות השמירה על הגבולות הברורים

שהציב חוק הערר לסמכויותיה של ועדות הערר -ראו למשל פסק דינו של ביהמ״ש העליון בשבתו

כבג״צ בבג״צ 764/88 דשנים וחומרים כימייס בע״מ גי׳ קרית אתא, פ״ד מ״ו (1) 793 (להלן: "פס״ד

דשנים וחומרים כימיים״),אשר קבע בזו הלשון:

״סמכותו של מנהל הארנונה מצומצמת היא ומוגבלת לנושאים עובדתיים, טכניים וברורים בלבד.

שאלות עקרוניות יותר, כמו הקריטריונים שנקבעו לאופן הטלת הארנונה, סבירות גובה הארנונה

וכד', אין הוא רשאי להידרש. אם זה הדין בסמכותו של מנהל הארנונה, ממילא זהו גם הדין לגבי

סמכותה של ועדת הערר...". (ההדגשה שלנו).

נפנה במיוחדלס״ק 3(ב הקובע כדלקמן:

(ב) אין באמור בחוק זהכדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה

שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומי ה היה נגוע באי חוקיות

שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעי ף קטן (א) ע (ההדגשותשלנו) .

משהסיווג "יציע" מופיע בצו המסים ואין כלהוראה המגבילה שימוש בו בכלהנוגע לנכסים המשמשים

כעסקים, ממילא וועדה זו מחויבת להוראותיו של צו המסים כפי שהן מופיעות בצו, ואינה מוסמכת

לבחון את סבירותם אוחוקיותם. עלכן, טענה זו נדחית.

21. כך גם ומאותם נימוקים נדחית טענת העורר בדבר היעדר קריטריונים לסיווג "יציע", כפי העולה

מהמובא לעיל, המדובר בטענה שאינה בגדר הטענות שניתן להעלות במסגרת השגה וערר. למעלה מן

הצורך נציין, כי איננו סבורים שהיעדרקריטריונים בפני עצמו מצדיק פסילת הסיווג, קיימים סיווגים

רבים בצווי מסים שאינם כוללים רשימת קריטריונים וההלכה הפסיקה יצקה לגביהם תוכן, כפי

שנעשה לגבי ״יציע״ - ראו לעניין זה למשל בבר״ם 4021/09 מנהל הארנונה של עירית תל אביב נ׳

חברת מישל מרסייה בע״מ (פורסם בנבו) - שם נקבעו המבחנים לגבי הסיווג ״מלאכה״, ע״ש 180/96

מינסק סחר בע״מ נ׳ עירית חיפה (פורסם בנבו) - שם נקבעו המבחנים לגבי הסיווג "תעשיה" וכיו״ב.

ואולם, זאת כאמור אך ורקבגדר למעלה מן הצורך ובמאמר מוסגר, זו משוועדה ממילא אינה מוסמכת

לדוןבטענה זו. כך גם, ממילא במקרה זהולאור מסקנתנו כי המדובר ב״יציע", דיון זה הנו תאורטי.

סיכום:

22. לאור כל האמור לעיל, הערר מתקבל.

23. בשים לב לתוצאה אליה הגענו, ישא המשיב בהוצאות העורר בסך של 2,000 .₪

24. בהתאם לתקנה 20(ב לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפני

וועדת הערר), התשל״ז -1977, קיימת זכות ערעור על החלטה זו, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים

בחיפה וזאת תוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.

5

25. בהתאם להוראת תקנה 20 (ג לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין

בוועדת הערר), התשל״ז ־1977, החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית עכו, וזאת תוך 10

ימים מיום הגעת ההחלטה לצדדים. הצדדים יוכלו להביע את התנגדותם לפרסום ההחלטה בתוך 5

ימים מיום קבלת ההחלטה ותינתן החלטה בהתאם.

ן־ו

ו״ד

ע ראמי חןאן

יו״ר ועדת הערר

מר יהודה עייאש

חצר הוועדה

ניתןהיום, ___

6