פרוטוקול ועדות ערר מס' 85/18 עוגיות המלך בע"מ

בפני הועדה לעררי ארנונה ערר 85/18

שבעיר עבו

בפני ועדת העור: עו''ד ראמי חזאן -- יו''ר הועדה

מר יהודה עייאש - חבר הועדה

מר רועי קוליץ - חבר הוועדה

בעניין: עוגיות המלך בע''מ

העוררת

נגד

מנהל הארנונה בעיריית עכו

עייי בייכ עוייד דביר ליבוביץ ואת' המשיב

החלטה

רקע בללי:

1. העוררת הנה חברה בעיימ, המחזיקה בנכס הממוקם באזור תעשיה הדרומי, בשטח שיפוטה של העיר

עכו, אשר סומן בפנקסי המשיב כנכס מס' 9 (להלן : ייהנכסיי).

העוררת הגישה למשיב ביום 4.6.18 השגה בנוגע לחיוב הנכס (להלן: ייההשגהיי), בטענה לפיה הנכס

משמש לאחסון בלבד ועל כן יש לסווגו בסיווג יימחסןיי שבצו המסים לעירית עכו (להלן: ייצו המסים'"י).

המשיב השיב לערר וטען, ראשית, טענה מקדמית לפיה דין הערר להיות מסולק על הסף מפאת הגשתו

באיחור ולמען הזהירות הן לגופו של עניין, מהטעמים שבגינה נדחתה ההשגה.

לאחר שהתקיים בפנינו דיון מקדמי בנוכחות הצדדים, קיימנו סיור בנכס בהשתתפות הצדדים. בתוס

הסיור הודיעו הצדדים כי ניתן להסתפק בממצאי הסיור ואיץן צורך בשמיעת ראיות. נציג העוררת הודיע

כי אין צורך מצדו בהגשת סיכומיס וביקש להסתמך על עררו כסיכומים ואלו המשיב הגיש סיכומים

מטעמו. בסיכומיו חזר המשיב על בקשתו לסילוק הערר על הסף מפאת הגשתו באיחור ולמען הזהירות

חזר על טענתו כי דין הערר להידחות גם לגופו, תוך התייחסות לממצאי הסיור.

דיון בטענה המקדמית של המשיב -- סילוק על הסף עקב הגשת ערר באיחור:

8

.10

.1

.2

3

.4

כאמור המשיב טוען כי דין הערר להיות מסולק על הסף מפאת הגשתו באיחור.

סי 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו -1976 (להלן: ייחוק הערר")

קובע:

שנא) מי שחויב בתשלום אדנונה כללית רשאי תוך תשעיס ימים מיום קבלת הודעת התשלוס להשיג

עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה...* (ההדגשות שלנו).

וביחס להגשת ערר נקבע:

*הרואה עצמו מקופת בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים וס מיוס שנמסדה לו

התשובה, לערור עליה לפני ועדת עד 7/? (ההדגשה הוספה).

עינינו הרואות, כי הסעיף מציב תנאי מקדמי, לפיו על הערר להיות מוגש תוך 30 יוס מקבלת התשובה

להשגה.

עיון בהלכה הפסוקה מעלה, כי קיימת פסיקה עקבית ומחמירה בכל הנוגע להגשת השגה וערר במועד.

בתי המשפט ובפרט בית המשפט העליון פסקו כחוט השני, כי יש להקפיד על המועדים וגם אס מדובר

באיחור של י*וס, ומאחר ולוועדות הערר אין סמכות ישירה למתן אורכה אלא רק ייסמכות טבועהיי, הרי

שיש לעשות בה שימוש ייאך לעתים חריגות, במתינות ובזהירות, על מנת שלא לפגוע ביציבות

ובוודאות שהן כה חשובות בתחום הדינאמי של חיובי ארנונה '' ו''מטעמיס מיוחדים שיירשמו".

נפנה לעניין וה ראשית לבריימ 901/14 עבוד ויקטור נ' עיריית חיפה. [פורסם בנבו] (להלן: ''פסייד

עבודיי), שם נידונה השאלה האס בכלל יש לוועדות הערר סמכות להעניק ארכה להגשת השגה וערר,

משזאת לא נזכרה בתקנות ונפסק, כי קיימת סמכות לוועדת הערר הנכבדה להארכת מועד להגשת השגה

וערר, אך ואת רק יימטעמים מיוחדים''י ו''לעתים חריגות, במתינות ובזהירות'', שכן, הגם שנקבע

שלוועדות הערר ישנה סמכות להארכת מועד, נפסק כי ישמכות. - לחוד, ושיקול דעת - לחוד'",

והסמכות צריך שתהא מופעלת אד באורח תריג, כדרך הארכות מועד'.

לאחר פסק דין עבוד ניתנו פסקי דין רבים אשר יישמו את אמת המידה המחמירה שנקבעה בו. נפנה

לעניין וה לפסק הדין שניתן לאחרונה ממש על ידי כבי השי דנה כהן לקח בעמיינ 11487-12-17 פירו נ'

עיריית ירושלים ואח' (פורסם בנבו) (להלן: ""פס''ד פירויי), החל מס' 26 לפסהייד דן כבי ביהמי"יש

בבקשת המערער שם לארכה להגשת ערר ועומד על חשיבות ההקפדה על המועדים ועל חשיבות יישום

אמת המידה שהציב ביהמייש העליון בפסייד עבוד. לאור דבריו של ביהמייש העליון בעניין עבוד, קובעת

כב' השי כהן לקח, כי אמת המידה בה יש לעשות שימוש למתן הארכה הנה אמת המידה המחמירה

ביותר הקיימת - טעמיס מיוחדים שיירשמו:

+נראת כי נדרשים *טעמיםס מיוחדים שיירשמנו" כדי לתאריך מועד זה (השוו: תקנה 528

סיפא לתקנות סדד הדין האזרתי, התשמ ד- 1984). הדרישה האמודה ל"/טעמים מיוחדים

שיידרשמו", מאפשרת לאזן בין אינטלס סופיות השומה מחד גיסא, לבין אינטרס הפרט

להביא את עניינו לפני הגודם המוסמך כדי להבטית תשלום מס אמת מאידז גיסאיי (ההגשה

הוספה).

הפסיקה קבעה, כחוט השני, כי כאשר אמת המידה למתן האורכה הנה ''מטעמים מיוחדים שיירשמוי',

הרי שנדרשים נימוקים בבדי משקל למתן האורכה, הנעוצים בגורמים חיצוניים, שאינם מצויים

2

.5

.6

.17

.8

בשליטת בעל הדין. ראו למשל: -רעייא 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע'ימ (פורסס באתר נבו). - כך

גם, על פי ההלכה הפסוקה, על כל ערכאותיה אין להקל ראש בעצם ההגשה באיחור, ונקבעה כחוט השנל

ופעם אחר פע ההלכה המושרשת, לפיה כל איחור איחור הוא וגם איחור של *וס אחד הוא איחור

המצדיק הסבר, ונקבע כי יש לייחס משקל לגודל האיחור - ראו למשל עמיינ 461-05-11 נצב''א אחזקות

5 בע''מ נ' מנהל הארנונה בעירית טירת הכרמל (פורסם בנבו).

ההלכה הפסוקה גם קבעה, כי יש ליתן משקל למועד שבו התבקשה לראשונה ארכה, והאס היא

התבקשה לפני חלוף המועד או לאחר שכבר חלף. ראו לעניין וה למשל האמור בבש''א (עליון) 1832/06

קוטלר נ' אגף מס הכנסה - היחידה לפירוקים (פורסם בנבו) - שס נפסק כל:

+המבקש להאריך את המועד לנקיטת הליץ, חייב לתגיש בקשת למתן ארכה מיד לכשמתברר לו

הצודך בארכה, או תוך זמן סביר אחרי כן.* (ההדגשה הוספה).

עוד ראו האמור ברעי'א 7 יעל עופר נ' רבקה דיין [פורסם בנבו] -שס נדחתה בקשה להארכת

מועד מן הטעס שהוגשה לאחר חלוף המועד להגשה ולא בטרס חלף.

וכן המרצה 13/95 יונס נ' פייש נצרת, מסים 60/ ה18", בו דחה בית המשפט בקשה להארכת מועד בגין

איחור של יוס אחד, וכך גם בבשייא 169/87 וינשטיין ני הפועלים ליסינג בעיימ, פייד מא(4) 785).

כך גס נפסק, כי 'אך כאשד מדובר באיחוד קל בן ימיס ספורים בלבד, לא תינתן הארכת המועד כדבר

שבשגרת והנטל על המבקש להוכית קיומם. של טעמיס מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת

ההליץ'. (ההדגשה הוספה).

נא ראו לעניין זת:

-בשייא הדר נ' הדר, תקציר פייד כרך מייב -23 ע' 366.

-עייא 796/79 מועלם ני מטא ואח', פייד לה(1) 376

נוסיף ונפנה לפסיקה נוספת שניתנה גס היא. לאחרונה, בה חור ביהמייש על עיקרי הלכה זו ועמד על

חשיבותה - נא ראו לעניין וה פסהייד מיוס 15.4.2018 בעמיינ 7 גללילות מחזור פסולת בע''מ נ'

עירית רמת השרון (פורסס בנבו)- שס נפסק, כי איחור בהגשת השגה הנו עניין מהותי אשר מחייב

דחיית הערר על הסף.

מקוס לא הגישה כל ראיה לסתור את הראות שהציג המשיב לתמיכה בטענתו זו. כך גס לא סיפקה

העוררת כל טעם לאיחור ובוודאי לא ייטעם מיוחד שיירשסיי. ואת ועוד, העוררת לא הגישה כל בקשה

לארכה, בוודאי לא בטרס חלף המועד אך גם לא לאחר שחלף. בכך, לפי כל מבחני הפסיקה שהובאו

לעיל, דין הערר להידחות עקב הגשתו באיחור ואין כל טעס המצדיק אי דחייתו.

על כן, דין הערר להידחות על הסף ואף מבלי להידרש לטענות לגופו של עניין. אך למעלה מן הצורך

נוסיף, כי מסקנתנו מהסיור שערנו בנכס הנה, כי ממילא דין הטענות שהועלו בהשגה ובערר להידחות גם

לגופן, כמפורט להלן.

דיוו בטענות העוררת לגופו של עניין - סיווג הנכסי:

19

.20

.1

.2

.3

. ככלל, סיווגו של נכס כלשהו, לצרכי הטלת ארנונה מתבצע על פי השימוש שנעשה באותו נכס. כלל זה

מעוגן בהוראת סעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב)

תשמייג - 1992, הקובע:

שמועצה תטיל בכל שנת כספים אדנונה כללית על הנכסים שבתחומה, שאינס אדמות בנין; הארנונה

תחושב לפי *חידת שטח בהתאס לסוג הנכס לשימושו ולמקומו ותשולס בידי המחזיק בנכס'?.

ד

מהוראת סעיף זה עולה, כי סיווג העסק לצורך קביעת שיעור הארנונה, יקבע על פי השימוש שנעשה

בפועל בנכס - ראו לעניין זה אף בגייב 345/78, 4, 461, 462 ירדניה חברה לביטוח בע''מ ואח' נ'

עירית ת''א-*פו, פייד לג(1), 113.

כאמור, הצדדים חלוקים לגבי סיווגו של הנכס ולמעשה העמידו להכרעתנו שני סיווגים מצו המסיס :

'ימחסניי (לשיטת העוררת) או ייעסקיסיי (לשיטת המשיב).

מפאת חשיבותס יובאו להלן במלואם נוסחס של שני סיווגים אלה -שהנו והה בכל צווי הארנונה בשנים

הרלבנטיות לעררים שלפנינו:

/,עסקים --פידושס חנויות מכל הסוגים, מסעדות, אולמות לשמחות, קיוסקים, דוכנים או כל עסק

אחר שלא הוזכר כאן למעט משדדיס או מפעליס"י.

/מחסן - מבנה המשמש את העסק לאחסון בלבד ולא נעשית בו כל פעילות מסחלית'". (ההדגשה שלנו).

למקרא הסיווג יימחסן"י עולה, כי סיווג זה מציב מס' תנאיס מצטברים, כדלקמן:

כי המדובר במבנת.

המבנה משמש עסם.

השימוש הוא לאחסון בלבד.

לא נעשית בנכס כל פעילות מסחרית.

= טע

4 ₪

עינינו הרואות, כי הפריט עצמו מציב תנאי, לפיו לא מתבצעת כל פעילות מסחרית בתוך הנכס אלא

הוא משמש אך ורק לטובת אחסון.

במסגרת ההלכה הפסוקה שעסקה בסיווג יימתסן" נפסק, בכל הנוגע לחלק אחורי של נכס מסחרי אשר

משרת את חלקו הקדמי, לאחסון סחורה שנמכרת בחלק הקדמי, כי מקוס שבו מדובר בשימוש

אינטנסיבי וכחלק מממכר אינטנסיבי שמתבצע בחלק הקדמי -- או אז לא יוכר החלק האחורי כיימחסן"

, שכן לא ניתן לראות בו כזה שלא מתבצעת בו ייפעילות מסחרית".

נא ראו לעניין זה למשל בריימ 7786/12 סופרפארם ישראל בעיימ נ' מנהל הארנונה בעירית פתח תקווה

(פורסם בנבו) - במסגרתו הותיר בית המשפט העליון על כנו את פסק דינו של ביהמייש המחוצי מפי כב'

השי פינקלשטיין, בו נפסק כי:

יבין השטח שבמתלוקת לבין שאר חלקי הנכס קיימת זיקה משמעותית. השטח שבמחלוקת משרת

את הנכס, וקיומו הוא הכר חי למימוש תכליתו. זאת הואיל ולוב הסחורה בשטה שבמחלוקת, הנגיש

במלואו לעובדי המערערת, מיועדת לממכר השוטך הנעשה משטת הממכר של הנכס, כך שהשטח

שבמחלוקת נחוץ לקיוט הפעילות העסקקית השוטפת של המעלעלת" (ההדגשות שלנו).

ראו פסיקה דומה בברייס 4051/11 סופרפארם ישראל בע''מ נ' מנהל הארנונה בעירית אילת (פורסם

בנבו), עמ"ינ 57088-11-13 סופרפארם נ' עירית רחובות ועמיינ 791-12-13 גולף נ' עירית רחובות (פורסם

בנבו), עת''מ (בייש) 17205-04-13 סופר פארם ישראל בע''מ ואח' גי מנהל הארנונה בעיריית אילת

(פורסס בנבו).

4. עוד ראו פסיקה נוספת שעסקה באופן ספציפי בשאלת פיצול מחסן הצמוד לחנות - עת''מ 204/09 בריל

תעשיות נעליים בע''מ ני מנהל הארנונה בעירית פתח תקווה (פורסס בנבו) (להלן: '"פס''ד בריליי), שם

קבע ביהמייש, לאחר שהתייחס למבחנים הספציפיים העולים מהלשון הספציפית והייחודית של הגדרת

יימחסניי בצו המסים של עירית פתח תקווה, כי גם לפי המבחניס הכלליים שנקבעו בפסיקה, אין מקוס

לפיצול המחסן ואישרר למעשה את קביעות וועדת הערר עצמה, אשר גס היא מצאה לנכון להתייחס

למבחנים אלו בנוסף למבחניס הספציפיים שבלשון צו המסים. וכך נכתב:

*+השטח המשמש כמחס[ מהווה חלק בלתי נפרד מהחנות ומשרת אותה, שכן המלאי המצוי בו מיועד

להימכר בחנות. המחסן נחוץ לפעילות השוטפת של החנות ואין הוא יכול לעמוד בפני עצמו. בין

המחטן לבין החנות קיימת זיקה משמעותית, היות והמחסן משדת את החנות וקיומו הכרחי למימוש

תכליתה של החנות, שכן לא ניתן להצייג את מלוא הסחורה בתנות.

לאור כל האמור, החלטת ועדת הערר, לפיה יש לסווג את השטחים נשוא העדר בסיווג *מסחדיי, הינת

החלטה סבירה ואין יסוד להתעלב בק" (ההדגשות שלנו).

5. עוד נפנה להחלטות שניתנו על ידי וועדת הערר שליד העיר עכו, הרכב אחר מהרכב זה, בערר 15/14 ועוד

סופרפארם בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעירית עכו (להלן: ''ערר סופרפארס'') והחלטות בערריס 23/13 ו-

4 קבוצת גולף בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעירית עכו (להלן: ייערר גולף'') - באותס המקרים, בדומה

לפסיקה שהובאה לעיל, נדחתה טענה לחיוב החלק האחורי של החנות בסיווג 'ימחסן'י, מאותס הטעמיס

שהובאו בפסקי הדין שצוינו לעיל ולאחר יישוס התנאים הספציפיים הקיימים בסיווג 'ימחסן"" שבצו

המסים- נפסק, כי לא ניתן לראות בחלק זה ככזה שמשמש את העסק 'לאחסון בלבד ולא נעשית בו כל

פעילות מסחרית', וואת בשים לב לצמידות הפיזית, לקשר ההדוק והאינטנסיבי והתלות של החלק

העיקרי בחלק זה -אשר הנו הכרחי לקיומו באופן שוטף-

ראו למשל בס' 34 להחלטה בערר סופרפארס ציטוט דבריה של נציגת העוררת בערר סופרפארס לגבי

החלקים האחורייסם שהתבקש סיווגס כיימחסן", לפיהם מיללוי של מוצריס מחלקים אלה מתבצע מידי

יוס וכי אין במקוס סחורה המוחזקת במשך שנים. על בסיס זה החליטה הוועדה, כי:

;בהיות הסחורה המאותסנת בשטח שבמחלוקת מלאי המיועד להימכד בחנות ואשר באופן שוטף,

צינאמי ואינטנסיבי מועברת לחנות לפי הצורך ברי כי פעילות זו מהווה חלק בלתי נפרד ואף הכרחי

מפעילות המכירה המתבצעת בחתנות. ואין לראות באיחסונו בשטת שבמתלוקת ככעילות שאינה

*פעילות מסחרית/. על כן, רק בשל כך לא ניתן לומר כי השימוש בשטח שבמחלוקת בא בגדר הגדרת

*+מחס(" שבצו המסיס'י. (ההדגשה במקור).

6. נפנה גם להחלטה אשר ניתנה על ידי וועדה וו, בערר מאי מרקט בעי'מ נ' מנהל הארנונה בעירית עכו

(ערריס לשנים 2006-2014) -- שס התקבלה הטענה להחלת סיווג מחסן לגבי מחסן שאינו מצוי בצמידות

לסופרמרקט ואשר הוכח כי האחסון בו הנו ארוך טווח ואינו אתסון של מלאי הנמכר באופן שוטף

בסופרמרקט הסמוך וכי איץ בו קופה רושמת או משרד. לעומת זאת, מחסן נוסף שהיה קייס במתחס וכן

היה ממוקס בצמידות לסניף הסופרמרקט ואשר לגביו הוכח כי המלאי המאוחסן בו משמש באופן שוטף

ויוס יומי את הסופרמרקט - לגביו נקבע כי הוא לא יוכר כיימחסןיי כמשמעותו בצו המסים.

7. ולסיכום הדברים - עינינו הרואות, כי הפריט עצמו של אחסון מציב תנאי, לפיו לא מתבצעת כל

פעילות מסחרית בתוך הנכס אלא הוא משמש אך ורק לטובת אחסון. נוסח זה עולה בקנה אחד עס

ההלכה הפסוקה שצוינה לעיל, ומכוון גם הוא לפעילות טהורה של אחסון בלבד ושאינה כוללת מכירה

שוטפת ובתדירות גבוהה של המלאי, ובוודאי לא כוללת עיסוק הקשור עס המכירה שמתבצע מתוך

הנכס.

.9

.0

.1

.2

.3

עדיין צריך טיפול משרד וחשבונאי להפעלת העסק : יש לבצע הזמנות מהמאפיות באריאל וחולון ונהל

רישום על כך, יש לבצע ניהול ותיאוס של עבודת הסוכנים, יש להוציא תעודות משלוח עס הוצאת

הסחורה מהנכס והעברתה לסוכנים, יש לרכז את תעודות המשלוח, וש לתאס מועדי הגעת סחורה לנכס

מכל מקום, מהתרשמותנו הבלתי אמצעית מביקורנו במקום, התרשמנו כי המדובר במשרד פעיל שגם

אם הוא לא מאויש בכל יוס ובכל דקה, מתבצעת ממנו הפעילות המסחרית של מכירת העוגיות. ובכך,

לא ניתן לומר שהנכס משמש לאחסון בלבד או שלא מתבצעת בו כל פעילות מסחרית.

זוהי אולי פרשנות צרה של המונח ייאחסון", אך לא ניתן להעלם מלשונו הברורה של צו המסים, אשר

קובע במפורש תנאיס מצטברים לתכולתו, שהעורררת אינה ממלאה אחריהם.

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל נדחית טענת המשיב באשר לסיווג הנכס, גס לגופו של עניין.

סיכום ומסקנות:

.4

.5

.6

.7

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה בזאת, על הסף ולגופו של עניין.

בנסיבות העניין, לא מצאנו לנכון ליתן צו להוצאות.

וועדת הערר), התשלייז -1977, קיימת זכות ערעור על החלטה זו, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים

בחיפה וזאת תוך 5 ימים מיום מסירת ההחלטה.

בהתאס להוראת תקנה 0 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין

בוועדת הערר), התשלייז -1977, החלטה זו על נספחיה תפורסס באתר האינטרנט של עיריית עכו, וזאת

6

/ ₪

מר רועי קרליף

חבר הוועדה.

1905080 עס 5080000