פרוטוקול ועדות ערר מס' 85/18 עוגיות המלך בע"מ

כפני הועדה לעררי ארנונה

שבעיר עכו

ערר 85/18

בפני ועדת עו״דהערר: ראמי חזאן - יו״ר הועדה

מר יהודה עייאש- חבר הועדה

מר רועי קרליץ - חבר הוועדה

בעניי(:עוגיות המלךבע״מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית עכו

ע״יב״כ עו״ד דבירליבוביץ ואח׳

העוררת

המשיב

מקלטת

רקע כללי:

1. העוררת הנה חברה בע״מ, המחזיקה בנכס הממוקם באזור תעשיה הדרומי, בשטח שיפוטה של העיר

עכו, אשר סומן בפנקסי המשיבכנכס מס׳ 18041040209 (להלן "הנכס").

2. העוררת הגישה למשיב ביום 4.6.18 השגה בנוגע לחיוב הנכס (להלן: "ההשגה"), בטענה לפיה הנכס

משמש לאחסון בלבד ועל כן יש לסווגו בסיווג ״מחסן״ שבצו המסים לעירית עכו (להלן : "צו המסים").

3. המשיב השיב להשגה ביום 1.8.2018 ודחה את ההשגה, מהטעם שהפעילות בנכס אינה עונה על הגדרת

״מחסן״ שבצו המסים, אלא המקום כולל גם משרד ופעילות מסחרית (להלן: "התשובה להשגה").

4. על פי אישור מאתר דואר ישראל הציג המשיב, התשובה להשגה נשלחה לעוררת בדואר רשום ונמסרה

ליעדה ביום 5.8.2018. העוררתלא הציגה כל מסמך הסותר זאת וגם לאטענה אחרת.

5. על התשובה להשגה הוגש הערר שבפנינו. הערר הוגש למזכירות הוועדה ביום 15.10.18, קרי קרוב

לחודשיים וחצי לאחר מועד קבלת התשובה להשגה על ידי העוררת. בערר חוזרת העוררת על טענותיה.

6. המשיב השיב לערר וטען, ראשית, טענה מקדמית לפיה דין הערר להיות מסולק על הסף מפאת הגשתו

באיחור ולמעןהזהירות הן לגופו של עניין, מהטעמים שבגינה נדחתה ההשגה.

7. לאחר שהתקיים בפנינו דיון מקדמי בנוכחות הצדדים, קיימנו סיור בנכס בהשתתפות הצדדים. בתום

הסיור הודיעו הצדדים כי ניתן להסתפק בממצאי הסיור ואין צורך בשמיעת ראיות. נציג העוררת הודיע

כי אין צורך מצדו בהגשת סיכומים וביקש להסתמך על עררו בסיכומים ואלו המשיב הגיש סיכומים

מטעמו. בסיכומיו חזר המשיב על בקשתו לסילוק הערר על הסף מפאת הגשתו באיחור ולמען הזהירות

חזר על טענתו כי דין הערר להידחותגם לגופו, תוךהתייחסות לממצאי הסיור.

1

דמו בטענה המקדמית של המשיב - סילוק על הסף עקב הגשת ערר גאיחור:

8. כאמור המשיב טוען כי דיןהערר להיות מסולק על הסף מפאת הגשתו באיחור.

9. ס׳ ל לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל״ו -1976 (להלן "חוק הערר")

קובע:

"(א) מי כתשלום שחויב ארנונה כללית רשאי תוד תשעים ימים מיוס קבלת התשלום הודעת להשיג

עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענותאלה..."(ההדגשות שלגו).

וביחס להגשת ערר נקבע:

"הרואה עצמו מקופח בתשובתמנהל הארנונהעל השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו

התשובה,לערור עליה לפני ועדתערר" (ההדגשה הוספה).

10. עינינו הרואות, כי הסעיף מציב תנאי מקדמי, לפיו על הערר להיות מוגש תוך 30 יום מקבלת התשובה

להשגה.

11. עיון בהלכה הפסוקה מעלה, כי קיימת פסיקה עקבית ומחמירה בכל הנוגע להגשת השגה וערר במועד.

בתי המשפט ובפרט בית המשפט העליון פסקו כחוט השני, כי יש להקפיד על המועדים וגס אס מדובר

באיחור של יוס, ומאחר ולוועדות הערר אין סמכותישירה למתן אורכה אלא רק "סמכות טבועה", הרי

שיש לעשות בה שימוש "אד לעתי ס חריגות, במתינות ובזהירות, על מנת שלא לפגוע ביציבות

ובוודאות שהן כה חשובות בתחום הדינאמי של חיובי ארנונה " ו״מטעמים מיוחדים שיירשמו".

12. נפנה לעניין זה ראשית לבר״מ 901/14 עבוד ויקטור נ׳ עיריית חיפה (פורסם בנבו (להלן: "פס״ד

עבוד"), שם נידונה השאלה האם בכלל יש לוועדות הערר סמכות להעניק ארכה להגשת השגה וערר,

משזאת לא נזכרה בתקנות ונפסק,כי קיימת סמכות לוועדת הערר הנכבדה להארכת מועד להגשת השגה

וערר, אך זאת רק "מטעמים מיוחדים" ו״לעתיס חריגות, במתינות ובזהירות". שכן, הגם שנקבע

שלוועדות הערר ישנה סמכות להארכת מועד, נפסק כי ״סמכות - לחוד, ושיקול דעת - לחוד",

והסמכות צריך שתהא מופעלת אד כאורח חריג, כדרך הארכות מועד״.

13. לאחר פסק דין עבוד ניתנו פסקי דין רבים אשר יישמו את אמת המידה המחמירה שנקבעה בו. נפנה

לעניין זה לפסק הדין שניתן לאחרונה ממש על ידי כבי השי דנה כהן לקח בעמ״נ 17־12־11487 פירו נ׳

עיריית ירושלים ואח׳ (פורסם בנבו) (להלן: ״פס״ד פירו״), החל מסי 26 לפסה״ד דן כבי ביהמ״ש

בבקשת המערער שם לארכה להגשת ערר ועומד על חשיבות ההקפדה על המועדים ועל חשיבות יישום

אמת המידה שהציב ביהמ״ש העליון בפס" ד עבוד. לאור דבריו של ביהמ״ש העליון בעניין עבוד, קובעת

כבי השי כהן לקח, כי אמת המידה בה יש לעשות שימוש למתן הארכה הנה אמת המידה המחמירה

ביותרהסיימת - טעמים מיוחדים שיירשמו:

״נראה כי נדרשים ״טעמים מיוחדים שיירשמו״ כדי להאריך מועד זה (השוו: תקנה 528

סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד-1984.) הדרישה האמורה ל״טעמים מיוחדים

שיירשמו", מאפשרת לאזן בין אינטרס סופיות השומה מחד גיסא, לבין אינטרס הפרט

להביא את עניינו לפני הגורם המוסמך כדי להבטיח תשלום מס אמת מאידך גיסא" (ההגשה

הוספה).

14. הפסיקה קבעה, כחוט השני, כי כאשר אמת המידה למתן האורכה הנה מיוחדים "מטעמים שיירשמו",

הרי שנדרשים נימוסים כבדי משקל למתן האורכה, הנעוצים בגורמים חיצוניים, שאינם מצויים

2

בשליטת בעל הדין. ראו למשל: -רע״א 10436/07 ציון נ׳ בנק הפועלים בע״מ (פורסם באתר נבו). - כך

גם, על פי ההלכה הפסוקה, על כל ערכאותיה איו להקל ראש בעצם ההגשה באיחור, ונקבעה כחוט השני

ופעם אחר פעם ההלכה המושרשת, לפיה כל איחור איחור הוא וגס איחור של יוס אחד הוא איחור

המצדיק הסבר, ונקבע כי יש לייחס משקל לגודל האיחור - ראו למשל עמ״נ 11־461-05 נצב״א אחזקות

1995 בע״מ נ׳ מנהל הארנונה בעירית טירת הכרמל (פורסם בנבו).

15. ההלכה הפסוקה גם קבעה, כי יש ליתן משקל למועד שבו התבקשה לראשונה ארכה, והאם היא

התבקשה לפני חלוף המועד או לאחר שכבר חלף. ראו לעניין זה למשל האמור בבש״א (עליון) 1832/04

קוטלר נ׳ אגף מס הכנסה - היחידה לפירוקים (פורסם בנבו) - שם נפסק כי:

"המבקש להאריך את המועד לנקיטת הליך, חייב להגיש בקשה למתן ארכה מיד לכס מתברר לו

העורך בארכה,או תוך זמן סביר אחרי כן." (ההדגשה הוספה).

עוד ראו האמור ברע״א 1778/07 יעל עופר נ׳ רבקה דיין [ בנבו -שם נדחתה בקשה להארכת

מועד מן הטעם שהוגשה לאחר חלוף המועד להגשה ולא בטרם חלף.

וכן המרצה 13/95 יונס נ׳ פ״ש נצרת, מסים ט6/ ה14,- בו דחה בית המשפט בקשה להארכת מועד בגין

איחור של יום אחד, וכך גם בבש״א 169/87 וינשטיין נ׳ הפועלים ליסינג בע״מ, פ״ד מא(4) 785.)

כך גם נפסק, כי יאף כאשר מדובר באיחור קל בן ימיס ספורים בלבד, לא תינתן הארכת המועד כדבר

שבשגרה והנטל על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת

ההליך". (ההדגשה הוספה).

נא ראו לעניין זה:

-בש״א הדר נ׳ הדר, תקציר פ״ד כרך מ״ב ־23 ע׳ 366.

-ע״א 796/79 מועלם נ׳ מטא ואח׳, פ״ד לה(1) 376.

16. נוסיף ונפנה לפסיקה נוספת שניתנה גס היא לאחרונה, בה חזר ביהמ״ש על עיקרי הלכה זו ועמד על

חשיבותה ־ נא ראו לעניין זה פסה״ד מיום 15.4.2018 בעמ״ג 17־04־43172 גלילות מחזור פסולת בע״מ נ׳

עירית רמת השרון (פורסם בנבו)- שם נפסק, כי איחור בהגשת השגה הגו ענייו מהותי אשר מחייב

דחיית הערר על הסף.

17. וביישום פסיקה זו לענייננו, במקרה הנדון המדובר באיחור משמעותי של קרוב לחודש וחצי (התשובה

להשגה נמסרה ביום 5.8.18 והערר הוגש ביום 15.10.18.) העוררת לא חלקה בשום שלב על האיחור ומכל

מקום לא הגישה כל ראיה לסתור את הראיות שהציג המשיב לתמיכה בטענתו זו. כך גם לא סיפקה

העוררת כל טעם לאיחור ובוודאי לא "טעם מיוחד שיירשם". זאת ועוד, העוררת לא הגישה כל בקשה

לארכה, בוודאי לא בטרם חלף המועד אך גם לא לאחר שחלף. בכך, לפי כל מבחני הפסיקה שהובאו

לעיל, דין הערר להידחות עקב הגשתו באיחור ואין כל טעם המצדיק אי דחייתו.

18. על כן, דין הערר להידחות על הסף ואף מבלי להידרש לטענות לגופו של עניין. אך למעלה מן הצורך

נוסיף, כי מסקנתנו מהסיור שערנו בנכס הנה, כי ממילא דין הטענות שהועלו בהשגה ובערר להידחות גם

לגופן, כמפורט להלן.

3

דיון גטעגות העוררת לגופי של ענייו - סיווג הנכס:

19. ככלל סיווגו של נכס כלשהו, לצרכי הטלת ארנונה מתבצע על פי השימוש שנעשה באותו נכס. כלל זה

מעוגן בהוראת סעיף 8(א לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב)

תשמ״ג- 1992, הקובע

"מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה, שאינם אדמות כנין; הארנונה

תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו ותשולם בידי המחזיק בנכס".

מהוראת סעיף זה עולה, כי סיווג העסק לצורך קביעת שיעור הארנונה, יקבע על פי השימוש שנעשה

בפועל בנכס - ראו לעניין זה אף בג׳׳צ 345/78, 364, 461, 462 ירדגיה חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳

עירית ת״א־יפו, פ״דלג(1,) 113.

20. כאמור הצדדים חלוקים לגבי סיווגו של הנכס ולמעשה העמידו להכרעתנו שני סיווגים מצו המסים :

"מחסו" (לשיטת העוררת) או"עסקים" (לשיטת המשיב).

מפאת חשיבותם יובאולהלן במלואם נוסחם של שני סיווגים אלה -שהנו זהה בכל צווי הארנונה בשנים

הרלבנטיות לעררים שלפנינו:

"עסקים -פירושם חנויות מכל הסוגים, מסעדות, אולמות לשמחות, קיוסקים, דוכנים או כל עסק

אחר שלא הוזכר כאן למעט משרדים או מפעלים״.

״מחסן - מבנה המשמש את העסק לאחסון בלבד ולא נעשית בו כל פעילות מסחרית״. (ההדגשה שלנו).

למקרא הסיווג ״מחסן״ עולה,כי סיווג זה מציב מס׳ תנאים מצטברים. כדלקמן:

א. כי המדובר במבנה.

ב. המבנה משמש עסק.

ג.השימוש הוא לאחסון בלבד.

ד.לא נעשית בנכס כל פעילות מסחרית.

21. עינינו הרואות, כי הפריט עצמו מציב תנאי, לפיו לא מתבצעת כל פעילות מסחרית בתוך הנכס אלא

הוא משמש אד ורק לטובת אחסון.

22. במסגרת ההלכה הפסוקה שעסקה בסיווג "מחסן" נפסק, בכל הנוגע לחלק אחורי של נכס מסחרי אשר

משרת את חלקו הקדמי, לאחסון סחורה שנמכרת בחלק הקדמי, כי מקום שבו מדובר בשימוש

אינטנסיבי וכחלק מממכר אינטנסיבי שמתבצע בחלק הקדמי - או אז לא יוכרהחלק האחורי כ״מחסן"

, שכן לא ניתן לראות בו כזה שלא מתבצעת בו "פעילות מסחרית".

23. נא ראו לעניין זה למשל בר״מ 7786/12 סופרפארם ישראל בע׳׳מ נ׳ מנהל הארנונה בעירית פתח תקווה

(פורסם בנבו) ־ במסגרתו הותיר בית המשפט העליון עלכנו את פסק דינו של ביהמ״ש המחוזי מפי כבי

השי פינקלשטיין, בו נפסק כי:

"בין השטח שבמחלוקת לבין שאר חלקי הנכס קיימת זיקה משמעותית. השטח שבמחלוקת משרת

את הנכס, וקיומו הוא הכרחי למימוש תכליתו. זאת הואיל ורוב הסחורה בשטח שבמחלוקת, הנגיש

כמלואו לעובדי המערערת, מיועדת לממכר השוטף הנעשה משטח הממכר של הנכס, כך שהשטח

שבמחלוקת נחוץ לקיום הפעילות העסקית השוטפת של המערערת" (ההדגשות שלנו).

ראו פסיקה דומה בבר״ם 4051/11 סופרפארם ישראל בע״מ נ׳ מנהל הארנונה בעירית אילת (פורסם

בנבו), עמ״נ 57088-11-13 סופרפארם נ׳ עירית רחובות ועמ׳ע 791-12-13 גולף נ׳ עירית רחובות (פורסם

בנבו), עת״מ (ב׳׳ש) 13־04־17205 סופר פארם ישראל בע״מ ואח׳ נ׳ מנהל הארנונה בעיריית אילת

(פורסם בנבו).

4

24. עוד ראו פסיקה נוספת שעסקה באופן ספציפי בשאלת פיצול מחסן הצמוד לחנות - עת״מ 204/09 בריל

תעשיות נעליים בע״מ נ׳ מנהל הארנונה בעירית פתח תקווה (פורסם בנבו) (להלן: "פס״ד בדיל"), ש

קבע ביהמ״ש, לאחר שהתייחס למבחנים הספציפיים העולים מהלשון הספציפית והייחודית של הגדרת

"מחסן" בצו המסים של עירית פתח תקווה, כי גם לפי המבחנים הכלליים שנקבעו בפסיקה, אין מקום

לפיצול המחסן ואישרר למעשה את קביעות וועדת הערר עצמה, אשר גם היא מצאה לנכון להתייחס

למבחנים אלו בנוסף למבחנים הספציפיים שבלשון צו המסים. וכך נכתב:

"השטח המשמש כמחסן מהווה חלה בלתי נפרד מהקמת ומשרת אותה, שכן המלאי המצוי בו מיועד

להימכר בחנות. המחסן נחוץ לפעילות השוטפת של החנות ואין הוא יכול לעמוד כפני עצמו. בין

המחסן לבין החנות קיימת זיקה משמעותית, היות והמחסן משרת את החנות וקיומו הכרחי למימוש

תכליתה של החנות,שכן לא ניתן להציג את מלוא הסחורה בחנות.

לאור כל האמור, החלטת ועדת הערר, לפיה יש לסווג את השטחים נשוא הערר בסיווג "מסחר", חינה

החלטה סבירה ואין יסוד להתערב בה" (ההדגשות שלנו).

25. עוד נפנה להחלטות שניתנו על ידי וועדת הערר שליד העיר עכו, הרכב אחר מהרכב זה, בערר 15/14 ועוד

סופרפארם בע״מ נ׳ מנהל הארנונה בעירית עכו (להלן: ״ערר סופרפארם״) והחלטות בעררים 23/13 ו־

18/14 קבוצת גולף בע״מ נ׳ מנהל הארנונה בעירית עכו (להלן: ״ערר גולף״) - באותם המקרים, בדומה

לפסיקה שהובאה לעיל, נדחתה טענה לחיוב החלק האחורי של החנות בסיווג "מחסן", מאותם הטעמים

שהובאו בפסקי הדין שצוינו לעיל ולאחר יישום התנאים הספציפיים הקיימים בסיווג "מחסן" שבצו

המסים- נפסק, כי לא ניתן לראות בחלק זה ככזה שמשמש את קעס? "לאחסון בלבד ולא נעשית בו כל

פעילות מסחרית״, וזאת בשים לב לצמידות הפיזית, לקשר ההדוק והאינטנסיבי והתלות של החלק

העיקרי בחלק זה -אשר הנו הכרחי לקיומו באופו שוטף-

ראו למשל בס׳ 34 להחלטה בערר סופרפארם ציטוט דבריה של נציגת העוררת בערר סופרפארם לגבי

החלקים האחוריים שהתבקש סיווגם כ״מחסן", לפיהם מילוי של מוצרים מחלקים אלה מתבצע מידי

יום וכי איו במקום סחורה המוחזקת במשך שנים. על בסיס זה החליטה הוועדה, כי.

"בהיות הסחורה המאוחסנת בשטח שבמחלוקת מלאי המיועד להימכר בחנות ואשר באופן שוטף,

דינאמי ואינטנסיבי מועברת לחנות לפי הצורך ברי כי פעילות זו מהווה חלם בלתי נפרד ואף הכרחי

מפעילות המכירה המתבצעת בחנות ואין לראות באיחסונו בשטח שבמחלוקת כפעילות שאינה

״פעילות מסחרית״. על כן, רק בשל כך לא ניתן לומר כי השימוש בשטח שבמחלוקת בא בגדר הגדרת

"מחסן" שבצו המסים". (ההדגשה במקור).

26. נפנה גם להחלטה אשר ניתנה על ידי וועדה זו, בערר מאי מרקט בע״מ נ׳ מנהל הארנונה בעירית עכו

(עררים לשנים 2006-2014) - שם התקבלה הטענה להחלת סיווג מחסן לגבי מחסן שאינו מצוי בצמידות

לסופרמרקט ואשר הוכח כי האחסון בו הנו ארוך טווח ואינו אחסוו של מלאי הנמכר באופו שוטף

בסופרמרקט הסמוך וכי אין בו קופה רושמת או משרד. לעומת זאת, מחסן נוסף שהיה קיים במתחם וכן

היה ממוקם בצמידות לסניף הסופרמרקט ואשר לגביו הוכח כי המלאי המאוחסן בו משמש באופן שוטף

ויום יומי את הסופרמרקט - לגביו נקבע כי הוא לא יוכר כ״מחסן" כמשמעותו בצו המסים.

27. ולסיכום הדבריס - עינינו הרואות, כי הפריט עצמו של אחסון מציב תנאי, לפיו לא מתבצעת כל

פעילות מסחרית בתוך הנכס אלא הוא משמש אד ורק לטובת אחסון. נוסח זה עולה בקנה אחד עם

ההלכה הפסוקה שצוינה לעיל, ומכוון גם הוא לפעילות טהורה של אחסון בלבד ושאינה כוללת מכירה

שוטפת ובתדירות גבוהה של המלאי, ובוודאי לא כוללת עיסוק הקשור עם המכירה שמתבצע מתוך

הנכס.

5

28. וביישום לענייננו - במהלך הסיור בנכס התברר, כי המדובר בנכס המשמש את העוררת לשיווק והפצת

עוגיות. העוררת רוכשת עוגיות משתי מאפיות - אחת בחולון ואחת באריאל, והן מגיעות לנכס בתדירות

של פעמיים בשבוע. העוררת עובדת מול סוכנים שמפיצים ומוכרים את העוגיות. העוגיות יוצאות מהנכס

עם תעודת משלוח, הסוכנים מוכרים את העוגיות ומוציאים חשבונית ברכב, עם המכירה. הנכס עצמו

כוללשטחי אחסון שבהם נצפתה סחורה שלעוגיות וכו משרד הממוקם בתוך הנכס, הכוללפינת ישיבה.

מחשב, מדפסת וסורק, מדפיס ובהם קלסרים רבים וציוד משרדי וכו שולחו עבודה עמוס במסמכים

וציוד משרדי, ממנו ניכר כי מתבצעת בו עבודה משרדית שוטפת. העוררת מסרה כי איו לה נכס אחר

ממנו היא מפעילה את הנכס.

29. מדברים אלה עולה, כי העוררת אינה עומדת בתנאי המצטבר לפיו על הנכס לשמש לאחסון בלבד. עצם

העובדה שיש בנכס משרד, שוללת את תנאי זה. העוררת ציננה כי אין לה נכס אחר ממנו היא מנהלת את

העסק. גם אם המכירה של העוגיות מתבצעת על ידי הסוכנים מחוץ לנכס וכך גם הוצאת החשבונית,

עדיין צריך טיפול משרד וחשבונאי להפעלת העסק: יש לבצע הזמנות מהמאפיות באריאל וחולון ונהל

רישום על כך, יש לבצע ניהול ותיאום של עבודת הסוכנים, יש להוציא תעודות משלוח עם הוצאת

הסחורה מהנכס והעברתה לסוכנים, יש לרכז את תעודות המשלוח, יש לתאם מועדי הגעת סחורה לנכס

והעברתה לסוכנים ועוד ועוד. כל זאת נעשה בהכרח מהמשרד שנצפה בסיור, שכן העוררת מסרה שאין

לה משרד אחר.

30. מכל מקום, מהתרשמותנו הבלתי אמצעית מביקורנו במקום, התרשמנו כי המדובר במשרד פעיל שגם

אם הוא לא מאויש בכל יום ובכל דקה, מתבצעת ממנו הפעילות המסחרית של מכירת העוגיות. ובכך,

לא ניתן לומרשהנכס משמש לאחסון בלבד או שלא מתבצעת בו כל פעילות מסחרית.

31. כך גס תדירות הגעת העוגיות אל הנכס ותדירות יציאתן, מציבה נכס זה במקו אחר לגמרי מהמחסן

שצוין בהחלטה בעניין מאי מרקט דלעיל. כך גם, אין המדובר בסחורה בעלת חיי מדף ארוכים כמו כלי

בית, ולא בכדי היא מתחדשת פעמיים בשבוע. משמדובר בתדירות גבוהה של כניסה ויציאהשל סחורה,

גם בכך יש להעיד על פעילות מסחרית של מכירה המתבצעת בנכס. הנכס למעשה מהווה חוליית ביניים

פעילה בשרשרת המכירה של העוררת והעובדה שאין בו קופה רושמת, אין בה לבדה להופכו לנכס שאינו

חלק מפעילות מסחרית. לכן, גם מסיבה זו הוא אינו ממלא אחר תנאי סיווג "אחסון" שבצו המסים.

32. זוהי אולי פרשנות צרה של המונח "אחסון", אך לא ניתן להעלם מלשונו הברורה של צו המסים, אשר

קובע במפורש תנאים מצטברים לתכולתו, שהעורררת אינה ממלאה אחריהם.

33. אשר עלכן, לאור כל האמור לעיל נדחית טענת המשיב באשר לסיווג הנכס, גם לגופו של עניין.

סיכוס ומסמנות:

34. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה בזאת, על הסף ולגופו של עניין.

35. בנסיבות העניין, לא מצאנו לנכון ליתן צו להוצאות.

36. בהתאם לתקנה 20(ב לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפני

וועדת הערר), התשל״ז ־1977, קיימת זכות ערעור על החלטה זו, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים

בחיפה וזאת תוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.

37. בהתאם להוראת תקנה 20 (ג לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין

בוועדת הערר), התשל״ז -1977, החלטה זו על נספחיה תפורסם באתר האינטרנט של עיריית עכו, וזאת

6

תוך 10 ימים מיום הגעת ההחלטה לצדדים. הצדדים יוכלו להביע את התנגדות לפרסו החחלטה

בתוך 5 ימים מיום קבלת ההחלטה ותינתן החלטה בהתאם.

גיתן חיום, 420-2.0 #48