פרוטוקול ועדות ערר מס' 8/2018 - עבאדי יהודית

בפני הועדה לעררי ארנונה ערר 8/18

שבעיר עבו

בפני ועדת הערר: עו'יד ראמי חזאן-- יו''ר הועדה

מר יהודה אזולאי -- חבר הועדה

מר יהודה עייאש - חבר הועדה

בעניין שבין: עבאדי יהודית

עייי בייכ עוייד שלמה נוני עבדי העוררת

נגד

מנהל הארנונה בעיריית עכו

עייי בייכ עוייד דביר ליבוביץ ואח! המשיב

החלטה

רקע בללי:

1. העוררת הנה המחזיקה בנכס אשר סומן במרשמי המשיב כנכס מסי 18001027007 (להלן: 'יהנכסי'י). הנכסי

הנו בית פרטי אשר בו מתגוררת העוררת.

2. העוררת הגישה למשיב ביוס 11.1.2018 השגה (להלן : ייההשגהיי), בטענה כי הנה קשישה סיעודית בת 91

המתקיימת מקצבת זקנה ואינה מסוגלת לעמוד בתשלומי הארנונה ועל כן התבקשה הנחה מארנונה. לגוף

החיוב העלתה העוררת מספר טענות :

האחת, כי אין לחייב בריכת שחייה המצויה בשטת הנכס, בשטח של 48.12 מייר (להלן: ''הבריכה''), מאחר

והיא אינה בשימוש ברוב ימות השנה ואינה מקורה ולכן אין לראות בה ייבנייןיי ובוודאי אינה ייבניין

המשמש למגוריסיי ובהיעדר סיווג ספציפי בצו המסיס לבריכה אין לחייבה,

השניה, כי אין לחייב קומת יסודות מתחת לבית בשטח של 203.86 מייר, מהנימוק שהיא אינה בשימוש,

אינה מתאימה לשימוש כמגוריס ובהיותה אטומה (להלן: "קומת היסודות האטומהיי). שטח זה כולל

גומחה שבה היו מוצביס בלוני הגז של העוררת, בשטח של 5.15 מייר, בגובה 1.50 מייר ואשר גס היא

נאטמה זה מכבר (להלן: 'יגומחת הגזיי).

כן מפנה העוררת לכך שבדרישת הארנונה לשנת 2018 הוכר שטח זה כשטח לא ראוי והופטר מחיוב לשלוש

שניס, אך כעת מחויב לפי התעריף המצערי למגורים,

השלישית, כי אין לחייב חלק מהנכס המשמש כמקלט לשעת חירוס ובשטח של 17.18 מייר (להלן:

ייהמקלטיי),

הרביעית, כי אין לחייב חדר מדרגות בשטח של 7.71 מייר (להלן : 'יחדר המדרגות''י), בהיותו משמש את

המקלט, או לחלופין לחייב רק את חלל פיר המדרגות שהנו 2.57 מייר ולא לחייבו שלוש פעמיס כפי שנעשה

בחיוב,

.6

החמישלת, כי אין לחייב שטח המצוי בחצר האחורית של הנכס, המצוי מתחת לכרכוב של הנכס, מהנימוק

שאינו משמש למגורים ואינו יכול לשמש למגוריס ואשר הנו כנטען שטח משותף ובסהייכ בשטח של 12.77

מייר (להלן : 'יהשטח מתחת לכרכוביי),

הששית, כי אין לחייב שטח פתוח בקומת המרתף העומד על 15.52 מייר, המצוי מתחת למרפסת הדירה

ואשר מותקן בו מונה החשמל של הדירה, מהנימוק שאינו בניין למגוריס ואינו יכול לשמש כבניין למגוריס

(להלן : יישטח קומת המרתף"),

והשביעית, כי אין לחייב את השטח מתחת לסככה בשטח של 26.89 מייר, מהנימוק שמדובר בסככה

המצויה מחוץ לשטח הדירה ואינה משמשת למגורים, אלא נבנתה למנוע את דליפת מי הגשס למרפסת

ולדירה (להלן : ייהשטח מתחת לסבכהי").

המשיב השיב להשגה ביוס 11.3.2018 ודחה את טענות העוררת (להלן : יהתשובה להשגהיי). בכל הטענות

הנוגעות למצב סוציאלי והנחות - טענות אלה נדחו על הסף מהנימוק שאינן בגדר הטענות שניתן להעלות

במסגרת ההשגה והפנה את העוררת לפנות לגורמיס המתאימים. הטענות שכן מצויות בסמכות המשיב

נדחו לגופו של עניין, המשיב הפנה להגדרת 'יבניין" שבצו המסיס לעירית עכו (להלן: יצו המסים")

ולשיטת המדידה שבצו המסים, שהנן הגדרות מרחיבות ועל בסיס מידות חוץ ועל כן, אין צורך לנקוט בכל

פריט במפורש על מנת שייכלל בחיוב. אין להיבנות מפריטיס כאלה ואחריס שלא חויבו בעבר מחמת טעות

ואין להנציח את הטעות. אין גס להיבנות מכך שקייס שימוש בחלק מימות השנה ואין בכך למנוע חיוב.

לגבי המקלט הפנה המשיב לסי יי לפרק מגוריס בצו המסים, הקובע שמקלט שלא חויב הנו מקלט לפי

תקני שלטונות הגייא ובתנאי שהוא ריק מכל אדס וחפף למעט ציוד חירום, ואולס במקרה זה לא צורף

אישו מהג'יא ולא צורפו אסמכתאות על כך שה מקלט ריק מכל אדם ותחפ למעט ציוד חירוס.

לגבי חדר המדרגות, צוין כי שטח חדר המדרגות חושב שלוש פעמיס מאחר ובנכס שלושה מפלסים

ובהתאס לשיטת המדידה בצו המסיס שהנה ייברוטו ברוטויי.

בגין החלטה זו הוגש הערר נשוא החלטה זו. לאחר דיון מקדמי בערר קיימנו סיור בנכס בהשתתפות

הצדדים ובאי כוחס. פרוטוקול הסיור והתמונות שצולמו במהלכו הומצאו לצדדים. בסיור הבתינו

הנוכחיס בגומחת הגז וקומת היסודות, שהיתה אטומה. בשטח קומת המרתף חנו אופניים, היו מצוייס

מספר חפצים וכן היה מותקן בה ארון חשמל. במהלך הסיור העלה בייכ העוררת טענה לפיה עירית עכו

אינה נוהגת לחייב שטח מתחת לפרגולה והמשיב התנגד לטענה זו מחמת היותה בגדר הרחבת חצית. כן

הבחנו במהלך הסיור כי הנכס מורכב משלושה מפלסים שונים: קומת קרקע, קמה עליונה וקומת מרתף.

עוד הבחנו כי בריכת השחייה הנה מלאה במים ומוקפת דק עצ.

לבקשת הצדדיס לאחר הסיור נקבע הערר להגשת ראיות והתקיים דיון הוכחות בו נחקרו המצהירים

מטעס הצדדים.

מטעם העוררת מסרה תצהיר כלתה של העוררת, הגבי עבדי שרה (להלן: 'יהגב' עבדייי) וואת לאור גילה

ומצבה המנטלי של העוררת והיותה קשישה סיעודית. בתצהיר צוין כי העוררת כמעט אינה יוצאת

מדירתה ואף מחדרה בשל מצבה הפיוּי ולמעשה משתמשת רק במפלס התחתון של הנכס, בשטח של

8 מייר. התצהיר מהווה בעיקרו חזרה על טענות העוררת בהשגה ובערר.

דיו

.10

טענות שא

11

2

המשיב מטעמו הגיש את תצהירה של הגב' פאני סמיטצקי, מנהלת אגף הגביה בעירית עכו (להלן: ייגבי

סמיטצקייי). התצהיר מהווה בעיקרו חזרה על עמדת המשיב בתשובתו להשגה ולערר. גבי סמיטצקי

מציינת, כי במהלך הסיור המשותף שהתקייס בנכס, התרשמה כי אכן כלל השטחיס שחויבו משמשיס את

העוררת לצורכי מגוריס כחלק בלתי נפרד מהנכט ובכלל ה שטח קומת היסודות האטומה, ווהי החלטה

של העוררת לא להשמיש שטח זה ורק לפניס משורת הדין ניתן לנכס זה פטור לשלוש שניס וכעת הוא

מחויב בתעריף המינימלי. עוד צוין, כי בעקבות הסיור הוחלט לפטור את שטח המקלט מחיוב, וזאת החל

מיוס 1.1.2018. על כן טענה זו אינה עוד במחלוקת.

בחקירתה של המצהירה מטעם העוררת העוררת בישיבת ההוכחות מיוס 10.3.19, אישרה גב' עבדי כי הגם

שהעוררת עצמה אינה משתמשת בבריכה, יייש לפחות 4 משפחות שעושות שימוש בבריכהיי, שהנם בני

משפחה ושכנים, אך לשאלה האס צריך לחלק את שטח הבריכה השיבה כי יילא צריך לחלק כלוסיי. כן

אישרה כי הבריכה הנה בריכה בנויה. כן אישרה שקומת היסודות והגומחה הנס בתוך יחידות הדיור,

ייבדיוק כמו העמודים של היציקה, וה חלק מזהיי. כן אישרה, כי אם ייפתח האיטוס של גומחת הגו, ניתן

יהיה להשתמש בה לאחסון בלוני גז, אותס אי אפשר לאחסן בבית. ואלו בתקירתה של הגבי סמיטצקי,

חזרה היא על עמדתה שכל חלקי הנכס משמשיס למטרה של הנכס העיקרי, שהנה מגורים, כולל שטתים

המצוייס מחוץ לדירה עצמה וכן העידה שאכן המשיב מחייב על פרגולות.

בסיכומי הצדדים חזר כל צד על עמדתו. בכלל וה העוררת שבה וחזרה בסיכומיה על טענותיה בנושא

הנחה. העוררת הוסיפה והעלתה טענה חדשה שלא נזכרה עד כה, בדבר חיובה בניגוד לדיני ההקפאה,

בשיס לב לכך ששטחים שלא חויבו בעבר, חויבו לראשונה כעת. המשיב בסיכומיו טען כי יש לדחות על

הסף את הטענות שאינן בסמכות הוועדה וכי ממילא הוענקה זה מכבר לעוררת הנחה בשיעור של 70%.

.

ב

כאמור, העוררת העלתה מספר טענות בהשגתה, נתייחס לכל אחת מהטענות להלן.

*נן בסמכות הוועדה:

העוררת מעלה בעררה מספר טענות בנוגע לּכאות להנחות מארנונה. בסיכומיה הוסיפה טענה שלא נזכרה

עד כה, בדבר חיוב נגד חוקי ההקפאה. מבלי להיכנס לטענת הרחבת חזית, שלא הועלתה על ידי המשיב

ביחס לטענה ההקפאה, טענות אלה ממילא אינן מסוג הטענות שניתן להעלות בהשגה וערר.

סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו -1976 (להלן : ''חוק הערר")

מגדיר את סמכויות מנהל הארנונה (וכפועל יוצא -של וועדה זו), קובע כדלקמן:

שיאמ שחויב בתשלוס ארנונה כללית רשא תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום לתשיג עליה

לפני מנחל הארונה על יסוד טענה מטענות אלת;

*2( הנכס שבשלו נדרש התשלום איט מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום/

*33 נפלת בהודעת התשקום שמשיגיס עלית טעות בציון סוג הנכס- גדקו או חשימוש כן/

4 הוא אימו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 2 ו- :37 לפקודת העיריות/

*5( חיה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף יג( לחוק הסדרים התשנאג - שחוא אינו בעל שליטת או שחוב

הארטכת הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס/

*ב(אין באמור בחוק זת כדי להסמיך את מנחל הארנונת או את ועדת הערר לדון או להתליט בטענה שמעשה

המועצת של הרשות תמקומית בהטלת הארמנת או בקביעת סכומית היה נגוע באי חוקיות שלא כאמור

בפסקאות *2/ עד *4/ של סעיף קטן *א/יי.

3. עינינו הרואות, כי המדובר רשימה סגורה של נושאיס שניתן להעלות במסגרת השגה, וכתוצאה מכך, בערר.

טענות בנושא הנחות אינן בגדר הטענות שניתן להעלות בהשגה וערר. ראו לעניין אה גס פסק הדין בעת'ימ

7 אדמונד בוזגלו נ' עירית חיפה (פורסם בנבו).

4. כך גם לגבי דיני ההקפאה. ראו למשל בפסק דין שניתן בעתיימ 17205-04-13 סופר פארם ישראל בע''מ נ'

מנהל הארנונה בעירית אילת (פורסס בנבו), שס קבעה כבי הש' ס. הנשיא דברת, כי טענות הנוגעות לסמכות

לשנות חיוב בניגוד לדיני ההקפאה -מקומן בעתירה מנהלית בלבד (ראו סי 7 לפסק הדין), כן ראו עעיימ

0 עיריית חולון נ' קר פרי בע''מ, עמי 8 (פורסם בנבו).

5. על כן, טענות אלו נדחות על הסף מחמת היעדר סמכות.

טענות לגבי חיוב שטחים שלא קיימת לגביהם הגדרה ספציפית בצו המסים והמצויים מחוץ לשטח

בו מתגוררת העוררת:

6. העוררת טוענת ששטחים שוניס שאין להס הגדרה ספציפית בצו המסים, אינס ברי חיוב וכי אף אין לראות

בהם ייבניין המשמש למגוריסיי. בכלל וּה הבריכה, שטח קומת המרתף, הכרכוב ושטחיס נוספים.

7. בסעיף 7 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשני'/ג-1992 (להלן:

'"חוק ההסדריםיי) נקבע, כי המונח ייבנין'' יפורש כמשמעותו בסעיף 269 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן :

'יהפקודהיי), הוא סעיף ההגדרות בפקודה.

8. בס' 269 לפקודה מצויה, בין היתר, ההגדרה למונח ייבניין'י, בזו הלשון:

כל מבכת שבתחום הענריח- או חלק מממ- לרבות שטח הקרקע שעיקר שימושו עם המבכת כחצר או כגינת

של אותו מבמל//א (ההדגשות שלנו).

על היותה של הגדרה זו בס' 269 לפקודה הנייל הגדרה רחבה, עמד בית המשפט העליון בעעיימ 11137/04

יעקובוביץ נ' מועצה מקומית אעבלין (פורסס בנבו) -

אארטכת מוטלת- בין חיתר- בגץץ נכס מסוג אבנל נכס זת מוגדר בסעיף :37 לפקודת העיריות - (תגדרתו

רחבת ביותר + (ההדגשה שלנו).

9. על רקע לשונה הרחב של הגדרה צו, הכירו בתּי המשפט בשורה ארוכה של פריטיס שחלה מחלוקת האס ניתן

לראות בהם ייבנייןי, כמהוויס חלק מהבניין.

ראו לעניין ווה למשל עייש (תייא) 682/87 טית בית בע'ימ נ' מנהל הארנונה עיריית פתח תקווה (פורסס בנבו)

(להלן: ייפס'יד טית ביתיי)- שס התעוררה שאלת סיווגן של ממגורות אשר הכילו מיכלים עשויים פלדה

ושנועדו לאחסון נוזליס או גרעיניס. על מיכליס אלה אמר השופט לויט, כי הס יימתקני קבע בנויים ולכן הן

מהוות יימבנהיי והן בכלל בניין לעניין פרק הארנונה שבפקודת העיריות'י. בהתייחסו להגדרה של ייבניניי ציין

השופט לויט, כי את המונח ''מבנה'', המצוי בהגדרת ה''בניין'', רחב יותר מהמושג ''בניין'י ולכן יש לפרש

לפי מונחו באנגלית יי 518101118 יי שהוא רחב יותר וכולל גס מתקנים -כדלקמן:

אמבכח חוא מושג רחב יותר מאשר בניין, כל מתקן בטיי חוא בכלל מבנה/ מטרת פקודת העיריות חייתתר

לעניות דעתי- לחייב בארנונת את המחזיקים במתקני קבע בנויים כמו את המחזיקים בבניינים רגילים;

(ההדגשה שלנו).

.0

.1

.2

.3

.4

בל

סעיף 1 לצו המסיס עוסק בחיוב בנייניס למגורים, ומגדיר בניין למגורים תוך אימוץ ההגדרה הרחבה

שבפקודת העיריות :

אתגדרת במיץץ למגורים

בנייץ פירושו כל מבנת בתחוס העיריח- או חלק ממט/ דירת או חדר בתוך דירה הכל לפי העניין /

(ההדגשה שלנו).

עוד נפנה לסי 1(ח) הקובע כי שיטת המדידה הנה אמלדות חו/ץ%;

ייהמידות חן מידות חוץ ברוטו כולל מטבח- שירותיס- מרפסות- הול- חדר מדרגות- אמבטיות- מקלחות

(כ2 שטת בט: או מקורת אתנ'י. (ההדגשה הוספה).

הנה עינינו הרואות, שצו המסיס אימץ את המונח ''כל מבנה'י, שפורש בהרחבה בפסיקה. זאת ועוד,

מהמילים יימבנה או חלק ממנויי שבהגדרת בניין למגורים - אנו למדיס, כי כל חלק ממבנה הוא בר חיוב

בארנונה. הדבר נלמד גס משיטת המדידה למגוריס, אשר כמו שיטת המדידה לבניינים שאינס למגורים,

מבוססת על יימידות חוץ'' - כלומר כל מה שבתוך המבנה כולל מידות החוצ. כלומר, גס לפי שיטת המדידה

כל מה שמצוי בתוך הבניין נלקח בחשבון לצורך חיוב ארנונה.

ואס נותר מקוס לספק, הרי שהמילים ייוכל שטח בנוי או מקורה אחרי' מסירות כל ספק לגבי כך שכל

שטח ממבנה המגוריס הנו בר חיוב, מקורה או לא, בתוך הדירה או לא וכיוייב.

נוסיף ונפנה גס לפסיקה ספציפית שניתנה לגבי בריכות שחייה, כגון בעייש 6048/97 כ.א.ן פארק המים

קריות בע''מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים חיפה (פורסם בנבו) וכן בה.פ. 176827/99 נופשונית בעיימ ני

עיירת חולון (פורסס בנבו) - שס פסקו בתי המשפט כי יש לראות בבריכת שתייה כייבניין".

ראו לעניין זה גס החלטה שניתנה על ידנו בערר 33/16 נציגות הבית המשותף ברח' בן שושן 80,82,84 נ/

מנהל הארנונה בעירית עכו - שם קבענו, כי קומת העמודיס שבתחתית הבית המשותף הנה ברת חיוב

ומהווה חלק מהבניין.

מכאן, שדין הטענה שמועלית לגבי שורה של חלקיס בנכס, שאינס ייבנייןיי - הבריכה, קומת היסודות,

שטח קומת המרתף, השטח מתחת לכרכוב, השטח בקומת המרתף וגומחת הגז - דינה להידחות.

כך גם דין הטענה שנכסיס אלה אינס ייבניין המשמש למגוריסיי, להידחות. אנו לא סבוריס שבניין המשמש

למגוריס משמעו רק החלקיס בהס ישנים, אוכליס או מתקלתים. כל שטח שמשרת את מטרת המגורים,

הוא שטת היימשמש למגוריס'"י.

כך למשל, שטח הבריכה משמש את דיירי הבית ובני משפחתם (ואין נפקא מינה אם זו העוררת עצמה, או

ילדיה ונכדיה ואפילו שכניה, בהסכמתה). בשוס שלב לא נטען שיש לבריכה שימוש אחר כגון שימוש עסקי

או תחקלאי, פרט לשימוש לבית המגורים.

כך גס לגבי השטח מתחת לסככה - גבי עבדי עצמה הצהירה בתצהירה, ששטח זה משמש על מנת למנוע

דליפת מי גשס לדירה ולשטח מחוצה לו - זהו בדיוק שימוש לבית המגוריס.

כך גס שטח קומת המרתף - וה משמש לשימושיס שוניס של הבית, אם זה לחניית אופניס ואחסון ציוד

או לארון חשמל. גס גבי עבדי עצמה העידה ששטחיס אלה הס חלק בלתי נפרד מהנכס, ייכמו העמודים

של היציקה"".

.6

7

שאלה אחרת היא, האס שטחיס אלה הם ראוייס לשימוש. אנו לא סבוריס שיש סתירה בין עמדת המשיב

ששטח קומת היסודות הוא ייבניין'י ובין העובדה שהכיר בקומת היסודות האטומה, כולל גומחת הגז,

כיינכס לא ראוי לשימושיי והעניק לו פטור זּה. חלק זה של הנכס יכול להיות חלק בלתי נפרד מהבניין והוא

אכן ככוּה וככזה בר חיוב. הדבר אינו סותר הכרתו כלא ראוי לשימוש בשל מצבו הפיזי. בהתאס להוראות

סי 330 לפקודת העיריות, פטור וה הנו פטור מלא בתקופה הראשונה של 3 שניס שכבר חלפה, ועל כן כדין

הוא חויב בתעריף המינימלי למגוריס, הכל בהתאס להוראות ס' 330 הנייל.

על כן, נדחות טענות העוררת ונקבע כי כדין חויבו כל הרכיביס שצוינו בהשגה כייבניין המשמש למגוריסיי.

הדבר יפה גס לשטח שמתחת לסככה ומתחת לכרכוב, המהווה גס הוא שטח המשמש למגורים ומהווה

חלק בלתי נפרד ממבנה המגורים. נשוב ונפנה לעניין וה להגדרות שבצו המסים : 'ימידות חוצ'י, ייכל מבנה

או כל חלק ממנויי ו'יכל שטח בנוי או מקורה אחר".

התייחסות לטענות ביחס לבריכת השחייה -- שטח משותף ושימוש עונתי:

.8

.9

.0

.1

.2

כאמור בנוסף לטענה שאין לחייב את הבריכה ביותה לא ייבנייןיי (טענה שנדחתה לעיל), הועלו טענות

נוספות - אי חיוב עקב אי עשיית שימוש ברוב ימות השנה והיות הבריכה שטח משותף.

בכל הנוגע לטענה כי הבריכה הנה שטח משותף שאינו בר חיוב מאחר וישנס כמה משתמשים בבריכה -

תשומת הלב, כי יש להבחין בין יימשתמשיסיי ליימחזיקיסיי. מתשובותיה של הגבי עבדי בחקירתה הנגדית

עולה, כי היא אינה טוענת שישנס כמה י'ימחציקיסיי בבריכה, אלא כמה משפחות שמשתמשות בה. הדבר

גס עולה ברורות מתשובתה לשאלה האס יש צורך לחלק את הבריכה ולחייב בגינה גס את אותס

משתמשים, על כך השיבה יילא צריך לחלק כלוס, לא את הבריכה ושוס שטח משותףיי.

העוררת אינה יכולה להחזיק את החבל משני קצותיו: אס טענתה הנה כי הבריכה הנה שטח משותף, הרי

שיש לחייב כל מחזיק בה בחלקו היחסי, אך אם סבורה היא שמדובר בשטח אחד שיש לו מחזיק אחד ולכן

אין לחייב לפי חלק יחסי, ממילא לא ניתן עוד לטעון שמדובר בשטח משותף וזהו כשל לוגי.

למעלה מן הצורך, לא הוצגה בפנינו כל ראיה על כך שיש במקוס שימוש על ידי עוד מחזיקים או

משתמשים, בביקורנו במקוס לא צפינו בכאלה ואין כל ראיה שממנה ניתן ללמוד כי אכן ישנו מחזיק נוסף.

שימוש של הנכדיס שבאים לבקר או על ידי ילדיו של השכן, אינו הופך אותם ליימחזיקיסיי. על כן, כלל

אין המדובר בשטח משותף. הדבר יפה גס לגבי הטענה לגבי השטח שמתחת לכרכוב.

כך גס דין הטענה בדבר אי חיוב הבריכה משוס שברוב ימות השנה לא נעשה בה שימוש. טענה גו הוכרה

בפסיקה כטענת ''מחזיק עונתייי -- מחזיק אשר לאור סוג עיסוקו עושה שימוש בפועל בנכס רק בתקופה

מסוימת בשנה - כגון בית אריוּה הפועל רק בתקופת הקטיף, בריכת שחייה פתוחה הפועלת רק בקיצ (

3 ב'יה פול קלאב בע''מ נ' עירית באר שבע (פורסס בנבו) או מפעל לייצור מצות הפועל רק

בסביבות חג הפסח - עייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע''מ נ' עירית פתח תקווה (פורסם בנבו). בתי

המשפט דחו טענה זו, ראו למשל בעניין חברת מצות ישראל נפסק כי:

אאנו סבוריס- כי שימוש עונתי בבגיין הוא שימוש שאינו מזכת את המחזיק בבמיין בפטור

שמיתן בגץ תקופות של א"שימוש החוצצות בין תקופות של שימוש/ במלים אחרות- שימוש

חוזר בבניין בעונת או בתקופה מסוימת בשנת *כגון- שימוש במחסנים בתג הפסח- שימוש

בבניין כבית אריזה בתקופת הקטין- שימוש בדירת כדירת קיץ או חורף/ מתווה שימוש

בבניין במובן הוראות הפקודת בכל השנת- חיינו גס בתקופות בהן אין בבניין מכחות בפועל

6

של המחזיק או שימוש פעלל בו/ קבלת עמדת המערערת משמעותת ראית כל שימוש עונת?

כשימוש חדש- שלפניו תקופת של א: .שימוש- ולא היא

נא ראו גם בפסק הדין ב עמ'יינ 11707-01-16 צרנומורדיק נ' עיריית נצרת עילית (פורסם בנבו) :

ענכלטו הרואות- שימוש שנעשת בנכס שלא לאורך כל ימות השנת איננו מוציא את המחזיק

בו מגדרו של אמחזיק= לשס הטלת ארטנת/ כך הוא גס- מקל וחומר- ביחס למחזיק העושת

שימוש בנכס בחלק מימות השבוע/ מרביתם של בתי העסק אינם פועלים 35 שעות ביממח

6 וס בשנה/ יש שחם מעלים בימים מסוימים *קבועים( בשממע: ויש שהם פועלים

בחלקים שומים של תשנח- ועדיין משלמים ארטנת עבור כל השנה/ מסקנה זו מתיישבת

חיטב עם התכלית שבהטלתת של ארמנח- המבקשת לחייב את מי שמפיק הנאה מחהחזקות

הנכס בהשתתפות במימון השירותים שמעניקח לו חרשות/

3. הדבריס מדבריס בעד עצמם. אין בעובדה שישנס חודשיס בשנה שבהם לא נעשה שימוש בבריכה, להצדיק

אי חיובה בתקופות אלה. על כן, נדחות גם טענו אלה לגבי אי חיוב הבריכה.

הטענות לגבי שטח המדרגות:

4. כאמור לעוררת טענה לפיה יש לחייב רק פעס אחת את שטח פיר המדרגות ולא בגין 3 המפלסיס הקיימיס

בנכס. נשוב ונפנה לעניין אה להגדרת ייבניין למגוריסי' בתחילת הצו צוין כי בניין למגורים הנו:

יכל מבגח שבתחוסם העיריה או חלקן ממט/ דירת או חדר בתוך דירת תכל לפי הענלקן ".

נשוב ונפנה גם ל שיטת המדידה בעירית עכו, ובמסגרתה נקבע, כי ייחמידות חן מידות חוץ ברוטו כולל

מטבח- שירותים- מפרסות- הול- חדר מדרגות- אמבטיות- מקלחות (כל שטת בנמי או מקורת אחר%

(ההדגשה שלנו)/

5. מכאן, שכל המצוי בתוך הנכס הוא בר חיוב, ואס בבית 3 מפלסיס - כדין חויב פיר המדרגות 3

פעמים. עינינו הרואות, שבצו המסיס לא נמצא כל תימוכין לטענת העוררת כי יש להפחית גרס

מדרגות וכי חל משגה בחיוב 3 גרמי מדרגות, על בסיס קיומס של 3 מפלסים בביתה. נא ראו לעניין

זה החלטה שניתנה על ידי וועדת הערר בהרכב אחר, בראשות עוהייד אלי סבן, בערר 30/13 ז'קלין

בן דוד נ' מנהל הארנונה בעיירת עכו.

סיכום ומסקנות:

6. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה.

7. לאור גילה ומצבה של העוררת לא ניתן צו להוצאות.

8. בהתאסם לתקנה 20(ב) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפני וועדת

הערר), התשלייז -1977, קיימת זכות ערעור על החלטה זו, לפני בית המשפט לעניינים מנהלייס בחיפה

וואת תוך 45 ימיסם מיוס מסירת ההחלטה.

9. בהתאס להוראת תקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין

בוועדת הערר), התשלייו -1977, החלטה זו על נספחיה תפורסס באתר האינטרנט של עיריית עכו, וואת

תוך 10 ימיס מיוס הגעת ההחלטה לצדדים. הצדדים יוכלו להביע את התנגדותס לפרסוס ההחלטה בתוך

5 ימיס מיוס קבלת ההחלטה ותינתן החלטה בהתאסם.

ר₪ אי חן

מף יהודה עייאש

ראמי חזאן, עוייד

יוייר ועדת הערר חבר הוועדה

ניתן היום, / -