פרוטוקול ועדות ערר מס' 8/2018 - עבאדי יהודית

כפני הועדה לערריארנונה ערר 8/18

1. העוררת הנה המחזיקהבנכס אשר סומן במרשמי המשיב כנכס מס׳ 18001027007 (להלן: "הנכס,׳). הנכס

הנו בית פרטי אשר בו מתגוררת העוררת.

2. העוררת הגישה למשיב ביו 11.1.2018 השגת (להלן: ״ההשגה״), בטענה כי הנה קשישה סיעודית בת 91

המתקיימת מקצבת זקנה ואינה מסוגלת לעמוד בתשלומי הארנונה ועל כן התבקשה הנחה מארנונה. לגוף

החיוב העלתה העוררת מספרטענות:

האחת, כי אין לחייב בריכת שחייה המצויה בשטח הנכס, בשטח של 48.12 מ״ר (להלן: "הכריכה"), מאחר

והיא אינה בשימוש ברוב ימות השנה ואינה מקורה ולכן אין לראות בה "בניין" ובוודאי אינה "בניין

המשמשלמגורים" ובהיעדרסיווג ספציפי בצוהמסים לבריכה אין לחייבה,

השניה, כי אין לחייב קומת יסודותמתחת לבית בשטח של 203.86 מ״ר מהנימוק שהיא אינה בשימוש,

אינה מתאימה לשימוש כמגורים ובהיותה אטומה (להלן: "קומת היסודות האטומה"). שטח זה כולל

גומחה שבה היו מוצבים בלוני הגז של העוררת, בשטח של 5.15 מ״ר בגובה 1.50 מ״ר ואשר גם היא

נאטמה זה מכבר (להלן : "גומחת הגז").

כן מפנה העוררת לכך שבדרישת הארנונה לשנת 2018 הוכר שטח זה כשטח לאראוי והופטר מחיוב לשלוש

שנים, אך כעת מחויבלפי התעריף המזערי למגורים,

השלישית, כי אין לחייב חלק מהנכס המשמש כמקלט לשעת חירום ובשטח של 17.18 מ״ר (להלן:

"המקלט"),

הרביעית, כי אין לחייב חדר מדרגות בשטח של 7.71 מ״ר (להלן: "חדר המדרגות"), בהיותו משמש את

המקלט, אולחלופין לחייברק את חלל פיר המדרגות שהנו 2.57 מ״ר ולא לחייבו שלוש פעמיםכפי שנעשה

בחיוב,

1

שבעיר עכו

בפני ועדת הערר: עו״ד ראמי חזאן- יו״ר הועדה

מר יהודה אזולאי- חבר הועדה

מר יהודה עייאש - חבר הועדה

בעניין שבין: עבאדי יהודית

ע״י ב״כ עו״דשלמה נו ני עבדי העוררת

נגד

מנהל הארנונה בעיריית עכו

ע״יב׳׳כ עו״ד דבירואח׳ ליבוביץ המשיב

החלטה

רקע כללי:

החמישית כי אין לחייב שטח המצוי בחצר האחורית של הנכס, המצוי מתחת לכרכוב של הנכס, מהנימוק

שאינו משמש למגורים ואינו יכול לשמש למגורים ואשר הנו כנטען שטח משותף ובסה״כ בשטח של 12.77

מי׳ר (להלן: "השטח מתחת לכרכוב"),

הששית, כי אין לחייב שטח פתוח בקומת המרתף העומד על 15.52 מ״ר המצוי מתחת למרפסת הדירה

ואשר מותקן בו מונה החשמל של הדירה, מהנימוק שאינו בניין למגורים ואינו יכול לשמש כבניין למגורים

(להלן: "שטח קומת המרתף׳,),

והשביעית, כי אין לחייב את השטח מתחת לסככה בשטח של 26.89 מ״ר מהנימוק שמדובר בסככה

המצויה מחוץ לשטח הדירה ואינה משמשת למגורים, אלא נבנתה למנוע את דליפת מי הגשם למרפסת

ולדירה (להלן : "השטח מתחת לסככה").

3. המשיב השיב להשגה ביום 11.3.2018 ודחה את טענות העוררת (להלן: "התשובה להשגה"). בכל הטענות

הנוגעות למצב סוציאלי והנחות - טענות אלה נדחו על הסף מהנימוק שאינן בגדר הטענות שניתן להעלות

במסגרת ההשגה והפנה את העוררת לפנות לגורמים המתאימים. הטענות שכן מצויות בסמכות המשיב

נדחו לגופו של עניין, המשיב הפנה להגדרת "בניין" שבצו המסים לעירית עכו (להלן: "צו המסים")

ולשיטת המדידה שבצו המסים, שהנן הגדרות מרחיבות ועל בסיס מידות חוץ ועל כן, אין צורך לנקוט בכל

פריט במפורש על מנת שייכלל בחיוב. אין להיבנות מפריטים כאלה ואחרים שלא חויבו בעבר מחמת טעות

ואין להנציח את הטעות. אין גם להיבנות מכך שקיים שימוש בחלק מימות השנה ואין בכך למנוע חיוב.

לגבי המקלט הפנה המשיב לסי י׳ לפרק מגורים בצו המסים, הקובע ש מ קלט שלא חויב הנו מקלט לפי

תקני שלטונות הג״א ובתנאי שהוא ריק מכל אדם וחפץ למעט ציוד חירום, ואולם במקרה זה לא צורף

אישו מהג״א ולא צורפו אסמכתאות על כך שה מקלט ריק מכל אדם וחפץ למעט ציוד חירום.

לגבי חדר המדרגות, צוין כי שטח חדר המדרגות חושב שלוש פעמים מאחר ובנכס שלושה מפלסים

ובהתאם לשיטת המדידה בצו המסים שהנה "ברוטו ברוטו".

4. בגין החלטה זו הוגש הערר נשוא החלטה זו. לאחר דיון מקדמי בערר קיימנו סיור בנכס בהשתתפות

הצדדים ובאי כוחם. פרוטוקול הסיור והתמונות שצולמו במהלכו הומצאו לצדדים. בסיור הבחינו

הנוכחים בגומחת הגז וקומת היסודות, שהיתה אטומה. בשטח קומת המרתף חנו אופניים, היו מצויים

מספר חפצים וכן היה מותקן בה ארון חשמל. במהלך הסיור העלה ב״כ העוררת טענה לפיה עירית עכו

אינה נוהגת לחייב שטח מתחת לפרגולה והמשיב התנגד לטענה זו מחמת היותה בגדר הרחבת חזית. כן

הבחנו במהלך הסיור כי הנכס מורכב משלושה מפלסים שונים: קומת קרקע, קמה עליונה וקומת מרתף.

עוד הבחנו כי בריכת השחייה הנה מלאה במים ומוקפת דק עץ.

5. לבקשת הצדדים לאחר הסיור נקבע הערר להגשת ראיות והתקיים דיון הוכחות בו נחקרו המצהירים

מטעם הצדדים.

6. מטעם העוררת מסרה תצהיר כלתה של העוררת, הגב׳ עבדי שרה (להלן: "הגב׳ עבדי") וזאת לאור גילה

ומצבה המנטלי של העוררת והיותה קשישה סיעודית. בתצהיר צוין כי העוררת כמעט אינה יוצאת

מדירתה ואף מחדרה בשל מצבה הפיזי ולמעשה משתמשת רק במפלס התחתון של הנכס, בשטח של

109.48 מ״ר התצהיר מהווה בעיקרו חזרה על טענות העוררת בהשגה ובערר.

2

7. המשיב מטעמו הגיש את תצהירה של הגב׳ פאני סמיטצקי, מנהלת אגף הגביה בעירית עכו (להלן: "גב׳

סמיטצקי"). התצהיר מהווה בעיקרו חזרה על עמדת המשיב בתשובתו להשגה ולערר. גב׳ סמיטצקי

מציינת, כי במהלךהסיור המשותף שהתקיים בנכס, התרשמה כי אכן כלל השטחים שחויבו משמשים את

העוררת לצורכי מגורים כחלק בלתי נפרד מהנכס ובכלל זה שטח קומת היסודות האטומה, זוהיהחלטה

של העוררת לא להשמיש שטח זה ורק לפנים משורת הדין ניתן לנכס זה פטור לשלוש שנים וכעת הוא

מחויב בתעריף המינימלי. עוד צוין, כי בעקבותהסיור הוחלט לפטור את שטחהמקלט מחיוב, וזאת החל

מיום 1.1.2018. על כן טענה זו אינה עודבמחלוקת.

8. בחקירתהשל המצהירה מטעםהעוררת העוררת בישיבת ההוכחות מיום 10.3.19, אישרה גב׳ עבדי כי הגם

שהעוררת עצמה אינה משתמשת בבריכה, ״יש לפחות 4 משפחות שעושות שימוש בבריכה", שהנם בני

משפחה ושכנים, אך לשאלה האם צריך לחלק את שטח הבריכה השיבה כי "לא צריך לחלק כלום". כן

אישרה כי הבריכה הנה בריכה בנויה. כן אישרה שקומת היסודות והגומחה הנם בתוך יחידות הדיור,

"בדיוק כמו העמודים של היציקה, זה חלק מזה". כן אישרה,כי אם ייפתח האיטום של גומחת הגז, ניתן

יהיה להשתמש בה לאחסון בלוני גז, אותם אי אפשר לאחסן בבית. ואלו בחקירתה של הגב׳ סמיטצקי,

חזרה היא על עמדתה שכל חלקי הנכס משמשים למטרה של הנכס העיקרי, שהנה מגורים, כולל שטחים

המצויים מחוץ לדירה עצמה וכן העידה שאכן המשיבמחייב על פרגולות.

9. בסיכומי הצדדים חזר כל צד על עמדתו. בכלל זה העוררת שבה וחזרה בסיכומיה על טענותיה בנושא

הנחה. העוררת הוסיפה והעלתה טענה חדשה שלא נזכרה עד כה, בדבר חיובה בניגוד לדיני ההקפאה,

בשים לב לכך ששטחים שלא חויבו בעבר, חויבו לראשונה כעת. המשיב בסיכומיו טען כי יש לדחות על

הסף את הטענותשאינן בסמכותהוועדה וכי ממילא הוענקה זה מכבר לעוררת הנחה בשיעורשל 70%.

דייו

10. כאמור העוררת העלתה מספר טענות בהשגתה, נתייחסלכל אחת מהטענות להלן.

טענות שאינובסמכות הוועדה:

11. העוררת מעלה בעררה מספר טענות בנוגע לזכאותמארנונה. להנחות בסיכומיה הוסיפה טענה שלאנזכרה

עד כה, בדבר חיוב נגד חוקי ההקפאה. מבלי להיכנס לטענת הרחבת חזית, שלא הועלתה על ידי המשיב

ביחסלטענה ההקפאה, טענות אלהממילא אינןמסוג הטענות שניתן להעלות בהשגה וערר.

12. סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל״ו -1976 (להלן: "חוק הערר")

מגדיר אתסמכויות מנהלהארנונה (וכפועל יוצא -של וועדה זו), קובע כדלקמן:

#*א( מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום לח שיג עלי ח

לפני מנחל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלת

*2(הנכס שבשלו נדרשהתשלום אינומצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום/

*3(נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס- גדלו או השימוש בו/

4( הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 2 ו - :37 לפקודת העיריות/

*5( חיה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 9*ג(לחוק הסדריםחתשנ#ג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב

הארנונה הכללית בשל אותוהנכס נפרע בידי המחזיק בנכס/

•ב( אין באמור בחוק זח כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה

המועצהשל הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה חיה נגוע באיחוקיות שלא כאמור

בפסקאות •2( עד *4( של סעיף קטן *א( ע

3

13. עינינו הרואות, כי המדובר רשימה סגורה של נושאישניתן להעלות במסגרתהשגה, וכתוצאהמכך, בערר.

טענות בנושא הנחות אינן בגדר הטענות שניתן להעלות בהשגה וערר. ראולעניין זה ג פסק הדין בעת׳׳מ

4208/07 אדמונד במגלו נ׳ עירית חיפה (פורסם בגבו).

14. כך ג לגבי דיני ההקפאה. ראו למשל בפסקדין שניתן בעת״מ 17205-04-13 סופר פארם ישראל בע״מ נ׳

מנהל הארנונה בעירית אילת (פורס בנבו), שם קבעה כבי השי ס. הנשיא דברת, כי טענות הנוגעות לסמכות

לשנות חיוב בניגוד לדיני ההקפאה -מקומו בעתירה מנהלית בלבד (ראו ס׳ 7 לפסק הדין), כן ראו עע״מ

4068/10 עיריית חולון נ׳ קר פרי בע״מ, עמי 8 (פורסם בגבו).

15. על כן, טענותאלו נדחות על הסף מחמת היעדר סמכות.

טענות לגבי חי 1ב שטחים שלא קיימת לגביהם הגדרת ספציפית בצו המסיס והמצויים מקיא לשטח

בו מתגוררת העוררת:

16. העוררת טוענת ששטחים שוני שאין לה הגדרה ספציפית בצו המסים, אינם ברי חיוב וכי אף אין לראות

בהם "בניין המשמש למגורים". בכלל זה הבריכה, שטח קומת המרתף, הכרכוב ושטחיםנוספים.

17. בסעיף 7 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ״ג־1992 (להלן

״חוק ההסדרים״) נקבע, כי המונח ״בנין״יפורש כמשמעותו בסעיף 269 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן:

"הפקודה"), הוא ההגדרות סעיף בפקודה.

18. בס׳ 269 לפקודה מצויה, בין היתר, ההגדרה למונח "בניין". בזו הלשון:

#כל מבנה שבתחןם תעיריח- אן חלם ממנן- לרמת שטח הקרקע שעיקר שימן שן עם המבנה כחצר אן כגינה

שלאןתן מבנה///* (ההדגשות שלנו).

על היותה של הגדרה זו בס׳ 269 לפקודה הנ״ל הגדרה רחבה, עמד בית המשפט העליון בעע׳ימ 11137/04

יעקובוביץ נ׳ מועצה מקומית אעבלין (פורסם בנבו) -

#ארנונה מוטלת כין היתר- בגין נכס מסוג #בניין*/ נכס והמוגדר בסעיף :37 לפקודת תעיריןת-ןקנדרתן

רחבה ביותר #/ (ההדגשה שלנו).

19. על רקע לשונה הרחב של הגדרה זו, הכירו בתי המשפט בשורה ארוכה של פריטים שחלה מחלוקת האם ניתן

לראותבהם "בניין", כמהווים חלק מהבניין.

ראולעניין זה למשל ע״ש (ת״א) 682/87 טית בית בע״מ נ׳ מנהל הארנונה עיריית פתח תקווה (פורסם בנבו)

(להלן - "פס״ד טית בית")- שם התעוררה שאלת סיווגן של ממגורות אשר הכילו מיכלים עשויי פלדה

ושנועדו לאחסון נוזלי או גרעינים. על מיכלי אלה אמר השופטלויט, כי הם "מתקני קבע בנויים ולכו הו

מהוות "מבנה" והן בכלל בניין לעניין הארנונה פרק שבפקודת העיריות". בהתייחסו להגדרה של "בניין" ציין

השופט לויט, כי את המונח "מבנה", המצוי בהגדרת ה״בניין", רחב יותר מהמושג "בניין" ולכן יש לפרש

לפי מונחו באנגלית שהוא רחב יותר וכולל גם-כדלקמן מתקנים :

#מבנה הוא מושג רחב יותר מאשר בניין/ כל מתקן בנוי הוא בכלל מבנה/מטרת פקודת העיריות הייתה-

לעניותדעתי- לחייב בארנונה את המחזיקים במתקני קבע בנויים כמו את המחזיקים בבניינים רגילים#/

(ההדגשה שלנו).

4

20. סעיף 1 לצוהמסים עוסק בחיוב בניינים למגורים, ומגדיר בניין למגורים תוך אימוץ ההגדרה הרחבה

שבפקודת העיריות:

#הגדרת בנייו למגורים

בניין פירושו כל מבנה בתחום העירית-או קלס ממנו/דירה או חדר בתוך דירה הכל לפי העניין #/

(ההדגשה שלנו).

עוד נפנה לס׳ 1(ח הקובע כי שיטת המדידה הנה #מידות חוץ#;

׳תמידות הן מידות חוץ ברוטו כולל מטבח- שירותים- מרפסות- הול- חדר מדרגות- אמבטיות- מקלחות

וכל שטח בנוי או מסורת אחר ׳׳. (ההדגשה הוספה).

21. הנה עינינו הרואות, שצו המסים אימץ את המונח "כל מבנה", שפורש בהרחבה בפסיקה. זאת ועוד,

מהמילים ״מבנה או חלק ממנו״ שבהגדרת בניין למגורים - אנו למדים, כי כל חלק ממבנה הוא בר חיוב

בארנונה. הדבר נלמד גם משיטת המדידה למגורים, אשר כמו שיטת המדידה לבניינים שאינם למגורים,

מבוססת על "מידות חוץ" ־ כלומר כל מה שבתוך המגנה כולל מידות החוץ. כלומר, גם לפישיטת המדידה

כל מה שמצוי בתוךהבניין נלקח בחשבון לצורך חיוב ארנונה.

ואם נותר מקום לספק, הרי שהמילים "וכל שטח בנוי או מקורה אחר" מסירות כל ספק לגבי כך שכל

שטח ממבנה המגוריםהנו בר חיוב, מקורה או לא, בתוך הדירה או לא וכיו״ב.

22. נוסיף ונפנה גם לפסיקה ספציפית שניתנה לגבי בריכות שחייה, כגון בע״ש 6048/97 כ.א.ן פארק המים

קריות בע״מ נ׳ מנהל מס רכוש וקרן פיצויים חיפה (פורסם בנבו) וכן בה.פ. 176827/99 נופשונית בע״מ נ׳

עיירת חולון (פורסם בנבו) - שם פסקובתי המשפט כי יש לראות בבריכת שחייה כ״בניין".

23. ראו לעניין זה גם החלטה שניתנה על ידנו בערר 33/16 נציגות הבית המשותף ברח׳ בן שושן 80,82,84 נ׳

מנהל הארנונה בעירית עכו- שם קבענו, כי קומת העמודים שבתחתית הבית המשותף הנה ברת חיוב

ומהווה חלק מהבניין.

24. מכאן שדין הטענה שמועלית לגבי שורה של חלקים בנכס, שאינם ״בניין״ - הבריכה, קומת היסודות,

שטח קומתהמרתף, השטח מתחת לכרכוב, השטח בקומת המרתף וגומחת הגז - דינה להידחות.

25. כך גם דין הטענה שנכסים אלה אינם "בניין המשמש למגורים", להידחות. אנו לא סבוריםשבניין המשמש

למגורים משמעו רק החלקים בהם ישנים, אוכלים או מתקלחים. כל שמשרת שטח את מטרת המגורים,

הוא שטח ה״משמש למגורים".

כך למשל, שטח הבריכהמשמש את דיירי הבית ובני משפחתם (ואין נפקא מינהאם זו העוררתעצמה, או

ילדיה ונכדיה ואפילו שכניה, בהסכמתה). בשוםשלב לא נטעןשיש לבריכה שימוש אחר כגון שימוש עסקי

או חקלאי, פרט לשימוש לבית המגורים.

כך גם לגבי השטח מתחת לסככה - גבי עבדי עצמה הצהירה בתצהירה, ששטח זה משמש על מנת למנוע

דליפת מי גשם לדירה ולשטח מחוצה לו - זהו בדיוק שימושלבית המגורים.

כך גם שטח קומת המרתף - זה משמש לשימושים שונים של הבית, אם זה לחניית אופנים ואחסון ציוד

או לארון חשמל. גם גב׳ עבדי עצמה העידה ששטחים אלה הם חלק בלתי נפרד מהנכס, "כמו העמודים

של היציקה".

5

26. שאלהאחרת היא, האם שטחים אלה הם ראויים לשימוש. אנולאסבורים שיש סתירה בין עמדת המשיב

ששטח קומת היסודות הוא "בניין" ובין העובדה שהכיר בקומת היסודות האטומה, כולל גומחת הגז,

כ״נכס לא ראוי לשימוש" והעניקלו פטור זה. חלק זה של הנכס יכול להיות חלק בלתינפרד מהבניין והוא

אכן ככזה וככזה בר חיוב. הדבר אינו סותרהכרתו כלא ראוי לשימוש בשל מצבו בהתאם הפיזי.להוראות

ס׳ 330 לפקודת העיריות, פטור זה הנו פטור מלא בתקופה הראשונה של 3 שנים שכבר חלפה, ועל כן כדין

הוא חויב בתעריףהמינימלי למגורים, הכל בהתאם להוראות ס׳ 330 הנ״ל

27. על כן,נדחות טענות העוררת ונקבע כי כדין חויבו כל הרכיבים שצוינו בהשגה כ״בניין המשמש למגורים".

הדבר יפה גם לשטח שמתחת לסככה ומתחת לכרכוב, המהווה גם הוא שטח המשמש למגורים ומהווה

חלק בלתי נפרד ממבנה המגורים. נשוב ונפנהלעניין זה להגדרותשבצו המסים: "מידות חוץ", "כל מבנה

או כל חלק ממנו" ו״כל שטחבנוי או מקורה אחר".

התייחסות לטענות ביחסלבריכת השחייה - שטח משותףושימוש עונתי:

28. כאמור בנוסף לטענה שאין לחייב את הבריכה ביותה לא "בניין" (טענה שנדחתה לעיל), הועלו טענות

נוספות - אי חיוב עקב אי עשיית שימושברוב ימות השנה והיות הבריכה שטח משותף.

29. בכל הנוגע לטענה כי הבריכה הנה שטח משותף שאינו בר חיוב מאחר וישנם כמה משתמשים בבריכה -

תשומת הלב, כי ישלהבחין בין "משתמשים" ל״מחזיקים".מתשובותיה של הגב׳ עבדי בחקירתה הנגדית

עולה, כי היא אינה טוענת שישנם כמה "מחזיקים" בבריכה, אלא כמה משפחות שמשתמשות בה. הדבר

גם עולה ברורות מתשובתה לשאלה האם יש צורך לחלק את הבריכה ולחייב בגינה גם את אותם

משתמשים, על כך השיבה "לא צריךלחלק כלום, לא את הבריכה ושוםשטח משותף".

30. העוררת אינה יכולה להחזיקאת החבלמשני קצותיו: אם טענתה הנה כי הבריכה הנה שטח משותף, הרי

שיש לחייב כל מחזיק בה בחלקו היחסי,אך אם סבורה היא שמדובר בשטח אחד שיש לו מחזיק אחד ולכן

אין לחייב לפי חלקיחסי, ממילא לא ניתן עוד לטעוןשמדובר בשטח משותף וזהו כשל לוגי.

31. למעלה מן הצורך, לא הוצגה בפנינו כל ראיה על כך שיש במקום שימוש על ידי עוד מחזיקים או

משתמשים, בביקורנו במקום לא צפינו בכאלהואין כל ראיה שממנה ניתן ללמוד כי אכן ישנו מחזיק נוסף.

שימוש של הנכדים שבאים לבקר או על ידי ילדיו של השכן, אינו הופך אותם ל״מחזיקים". על כן, כלל

אין המדובר בשטח משותף. הדבר יפה גם לגבי הטענה לגביהשטח שמתחת לכרכוב.

32. כך גם דין הטענה בדבר אי חיוב הבריכה משום שברוב ימות השנה לא נעשה בה שימוש. טענה זו הוכרה

בפסיקה כטענת ״מחזיק עונתי״ -מחזיק אשר לאור סוג עיסוקו עושה שימוש בפועל בנכס רק בתקופה

מסוימת בשנה - כגון בית אריזה הפועל רק בתקופת הקטיף, בריכת שחייה פתוחה הפועלת רק בקיץ (

10-13־34145 ב״ה פול קלאב בע״מ נ׳ עירית באר שבע (פורסם בנבו) או מפעל לייצור מצות הפועל רק

בסביבות חג הפסח - ע״א 1130/90 חברת מצות ישראל בע״מ נ׳ עירית פתח תקווה (פורסם בנבו). בתי

המשפט דחו טענה זו, ראו למשל בעניין חברת מצות ישראל נפסקכי :

#אנו סבורים- כי שימוש עונתי בבנייןהוא שימוש שאינו מזבח את המחזיק בבניין בפטור

שניתן בגין תקופות של אי-שימוש החוצצותבין תקופות של שימוש/ במלים אחרות- שימוש

חוזר בבניין בעונה או בתקופה מסוימת בשנה •כגון- שימוש במחסנים בחג הפסח- שימוש

בבניין כבית אריזה בתקופת הקטיף- שימוש בדירה כדירת קיץ או חורף( מחווה שימוש

בבניין במובן הוראות הפקודה בכל חשנח-חיינו גם בתקופות בהן אין בבניין נוכחות בפועל

6

של המחזיק או שימוש פעיל בו/קבלת עמדת המערערת משמעותה ראיית כל שימושעונתי

כשימוש חדש- שלפניותקופה שלאי .שימוש- ולא תיא#/

נא ראו גם בפסק הדין בעמ״נ 16־0111707 צרנומורדיק נ׳ עיריית נצרת עילית (פורסם בנבו):

עינינו הרואות- שימוש שנעשה בנכס שלא לאורך כל ימות השנה איננומוציא את המחזיק

בו מגדרו של #מחזיק#לשם הטלת ארנונה/ כך הוא גס- מקל וחומר- ביחס למחזיק העושה

שימוש בנכס בחלק מימות השבוע/מרביתם שלבתי העסק אינם פועלים 35 שעות ביממה

476 יום בשנה/ יש שחם פועלים בימים מסוימים *קבועים( בשבוע ויש שהם פועלים

בחלקים שונים של השנה-ועדיין משלמים ארנונה עבור כל השנה/ מסקנת זו מתיישבת

היטב עם התכלית שבחטלתח של ארנונה- המבקשת לחייב את מי שמפיק הנאה מהחזקת

הנכס בהשתתפות במימון השירותים שמעניקה לו הרשות/

33 הדברים מדברים בעד עצמם. אין בעובדה שישנם חודשים בשנה שבהםלא נעשה שימושבבריכה, להצדיק

אי חיובה בתקופות אלה. על כן, נדחותגם טענו אלה לגבי אי חיוב הבריכה.

תטעגות לגבי שטח המדרגות:

34. כאמור לעוררת טענה לפיה ישלחייב רק פעם אחת את שטח פיר המדרגות ולא בגין 3 המפלסים הקיימים

בנכס. נשוב ונפנה לעניין זה להגדרת ״בנייןלמגורים״ בתחילת הצו צוין כיבניין למגורים הנו:

'כל מבנה שבתחום העירית אוחלק ממנו/ דירה אוחדר בתוך דירה הכל לפי העניין".

נשוב ונפנה גם ל שיטת המדידה בעירית עכו, ובמסגרתה נקבע, כי 'המידות חן מידות חוץ ברוטו כולל

מטבח- שירותים- מפרסות- חול- חדר מדרגות- אמבטיות- מקלחות וכל שטח בנוי או מטורח אחר#

(ההדגשה שלנו/

35. מכאן שכל המצוי בתוך הנכס הוא בר חיוב, ואם בבית 3 מפלסים - כדין חויב פיר המדרגות 3

פעמים עינינו הרואות, שבצו המסים לא נמצא כל תימוכין לטענת העוררת כי יש להפחית גרם

מדרגות וכי חל משגה בחיוב 3 גרמי מדרגות, על בסיס קיומם של 3 מפלסים בביתה. נא ראו לעניין

זה החלטה שניתנה על ידי וועדת הערר בהרכב אחר, בראשות עוה״ד אלי סבן, בערר 30/13 ז׳קלין

בן דוד נ׳ מנהל הארנונה בעיירת עבו.

סיכום ומסטגית:

36. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה.

37. לאור גילה ומצבה של העוררתלאניתן צו להוצאות.

38. בהתאםלתקנה 20(ב לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בפני וועדת

הערר), התשל״ז -1977, קיימת זכות ערעור על החלטה זו, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה

וזאת תוך 45 ימים מיום מסירתההחלטה.

39. בהתאם להוראת תקנה 20 (ג לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין

בוועדת הערר), התשל״ז ־1977, החלטה זו על נספחיה תפורסם באתר האינטרנט של עיריית עכו, וזאת

7

תוך 10 ימים מיוםהגעת ההחלטה לצדדים. הצדדי יוכלולהביע את התנגדותםלפרסו ההחלטה בתוך

5 ימים מיום ההחלטה קבלתותינתן החלטה בהתאם.

ר־ חל

ראמי חזאן, עו״ד

יו״ר ועדת הערר

ניתן היום, 4 03 נ 1^__•

8